כשהעבר והעתיד נפגשים

סיפורה של בלה סלומון – אילור רוזנצוייג ונוי מגוז

בלה נולדה בשנת 1934 בעיירה קטנה בשם מילכאלן שברומניה.

​

בת לפנקס ושרה, ואחות לעוד שני אחים.

עד המלחמה הם היו משפחה יהודית מסורתית נורמטיבית, אבא סוחר, אמא עקרת בית וילדים שגדלו על חינוך יהודי.

​

אחרי פרוץ המלחמה הם גורשו מהעיירה ומצאו במזל את דרכם לבוטושאן.

​

החיים במלחמה היו קשים והם סבלו מעוני, אך המשפחה בשלמותה הצליחה לשרוד ולהתחמק מתלאות השואה.

​

בשנת 1951 כאשר בלה הייתה בת 17 הם עלו מרומניה על ספינה והגיעו לחופי חיפה. משם נלקחו לשער העלייה בעתלית ואחרי מספר ימים הם עברו לגור במעברה של עתלית, שם בלה גרה מספר שנים. בלה החליטה לעבור לחיפה בשביל להתקדם בחיים, שם היא הכירה את בעלה הראשון וכמה שנים לאחר מכן התחתנו, והולידו ילדה, ושמה זהבה.

​

בלה ומשפחתה עברה לנתניה, ושם נולד בנה השני, ראובן ז"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו בחיל האוויר.

בלה פתחה חנות לבגדים בנתניה. בסוף שנות השבעים, זמן קצר לפני גיוסו של ראובן, נפטר בעלה של בלה.

המקרים שקרו בזמן קצר זה אחר זה, השפיעו על חייה של בלה רבות.

בשנות השמונים בלה הכירה את בעלה השני, והם חיו באושר עד שהוא נפטר בשנת 2012.

​

למרות כל הקשיים בחייה, בלה זכתה להיות אמא, סבתא וסבתא רבה ולהקים משפחה בת 4 דורות.

​

בנוסף לכך שבלה היא אישה מקסימה שממנה ניתן ללמוד רבות, היא גם נשיאת ארגון בני ברית בנתניה (ייעודו של מסדר בני ברית הוא לאחד את העם היהודי ולדאוג לרווחתו, ללחום באנטישמיות ובאפליה גזעית ודתית, לנטוע בלב העם היהודי ערכים של כבוד האדם, צדק, צדקה ואהבת ישראל, לתמוך בציונות, במדינת ישראל ובמורשת ישראל), יקירת העיר ואף קיבלה תעודת הוקרה מעיריית נתניה ומראש העיר הנוכחית. במסגרת פרויקט זה בלה תורמת לזולת ככל שהיא יכולה ומשתתפת בכנסים.

בין תרומותיה לזולת: קיום ומימון טקסי בנות מצווה למשפחות מעוטות יכולות, הענקות מלגת לימוד באוניברסיטאות לתלמידים אשר אין ביכולתם לממן זאת, חלוקת סופגניות לבתי ספר אשר לא יכולים להרשות לעצמם מותרות כאלה ועוד ועוד…

זכינו להתנדב בפרויקט "מחוברים" אצל האישה הנהדרת הזאת, אישה טובת לב, רבת פעלים ואשכולות, תורמת לזולת, אדיבה נדיבה, אוהבת, דואגת וחמה מאוד.

בין כל פגישה לפגישה כולנו מחכות בקוצר רוח, גם בלה וגם אנחנו וכאשר אנחנו מגיעות אליה הזמן עובר מהר מאוד, כי איך אומרים – "הזמן עובר מהר כשנהנים"- ואנחנו מאוד נהנות יחד. בתחילת כל פגישה שלנו יחד בלה דואגת לכבד אותנו ממטעמיה – עוגיות מתוקות, שתייה קלה וקרה, אוזני המן בפורים ופירות יבשים בט"ו בשבט ותמיד דואגת שנאכל. בזמן שלנו יחד אנחנו מלמדות את בלה כל מיני דברים שהיא רוצה לדעת במחשב ביניהם: כיצד לשלוח מייל, כיצד להוריד קובץ וכיצד לשלוח סרטון יוטיוב ואף כותבות לה את השלבים כדי שתוכל לתרגל בזמנה הפנוי.

לא רק אנחנו מלמדות את בלה במהלך הפגישות שלנו אלא, גם היא מלמדת אותנו רבות ובעיקר משתפת אותנו בחייה, הן מתקופת השואה והעלייה לארץ והן מהחייה הנוכחים.

​

ביום ההולדת של בלה הרגשנו שגם אנחנו חייבות להחזיר לה על כל הטוב הזה שהיא מעניקה לנו וגם סתם כדי לשמח אותה, והכנו לה עוגת שוקולד עם כיתוב מזל טוב שאף דאגנו שתהיה כשרה למהדרין מכיוון ששומרת כשרות, וקנינו לה בלונים, גם הם עם ברכת "מזל טוב".

לסיום, המחויבות הזו באמת הפכה לכיף, לזכות ולא לחובה ואנחנו נהנות מכל רגע.