top of page

עבודת מחקר תנועות הנוער – בתקופת השואה

עבודת חקר במגמת "מידענות סייבר"
שם העבודה: תנועות נוער בתקופת השואה

שם כותבת העבודה: תהילה בן שושן

שם המנחה: מרה קופלר

שם בית הספר: אורט יד – ליבוביץ

תאריך הגשה: 17/5/16

תודות

בחיפוש אחר נושא עבודה נעזרתי באבא שלי ובמורה שלי אשר היו אלו שהמליצו לי לבצע את העבודה על נושאים רבים ואני בחרתי בנושא שהכי התחברתי אליו.

במהלך העבודה חברי לכיתת המגמה בעת החיפושים אחר חומרים ומידע לעבודה מצאו נושאים המתקשרים לנושא שלי – תנועות נוער בשואה.

בנוסף ניתן לומר כי גם הניצולה שלי – לאה פלג היוותה לי כמקור מידע,

סיפקה לי חומר, שיתפה אותי בהמון דברים כלומר הגישה לי את עזרתה באהבה רבה.

תודות
מבוא

מבוא

השואה הייתה שורת מעשי רצח ורדיפות אתניות אשר בוצעו במהלך מלחמת העולם השנייה ולפניה על ידי גרמניה הנאצית בהנהגתו של אודלף היטלר, עוזריו ובעלי בריתו.

כמובן שלשואה הייתה מטרה ראשונית והיא פגיעה במעמידתם של היהודים ולאחר מכן השמדה של כל בני העם היהודי.

במהלך השואה קריסתן של מערכות ההנהגה המסורתיות הקהילתיות והפוליטיות הביאה לכך שלצד היודנרטים הפכו תנועות הנוער היהודיות במקרים רבים לגורם משמעותי בין יהודי אירופה תחת המשטר הנאצי.

שכן, העבודה הנ"ל תעסוק בנושא תנועות הנוער בכל התקופות.

העבודה תענה על שאלת המחקר – כיצד נשמרו/השתנו מנהגי וחוקי תנועות הנוער מתקופת השואה לתקופה שלנו היום?

כלומר העבודה תפקידה לענות על השפעת תנועות הנוער בתקופת מלחמת העולם השנייה על תנועות הנוער כיום.

בכדי להגיע לתשובה מדויקת בנושא, בעבודה נערכה השוואה בין חוקי ומנהגי תנועות הנוער כיום וחוקי ומנהגי תנועות הנוער בתקופת מלחמת העולם השנייה.

יתרה מכך בעבודה קיימות עדויות שיוסיפו לעיקר העבודה והוא השפעת חוקי ומנהגי תנועות הנוער בתקופת השואה על חוקי ומנהגי תנועות הנוער כיום.

פרק 1: תנועות נוער בתקופת השואה

פרק 1 – תנועות הנוער בתקופת השואה

תנועת הנוער היא ארגון של קבוצת בני נוער אשר עוסקת בחינוך בלתי פורמלי.

בתנועת הנוער קיים דגש עצום עליו עומדת הקבוצה והוא דגש על מעורבות בני הנוער בקבלת החלטות התנועה.התנועה מהווה השתייכות עבור בני הנוער המגבש את זהותם מתוך התנועה.

לתנועה יש משקל גדול בחינוכם של בני הנוער.

בתקופת השואה ישנן גם תנועות הנוער,תנועות הנוער היוו חלק משמעותי בחייהם של בני הנוער בגטאות. צעדי הנאצים השאירו מקום חסר שהתמלא באמצעות תנועות הנוער.

תנועות הנוער היו אלה שארגנו את הפעילויות בגטאות ואף גם היו אלה שארגנו את המרידות כנגד הנאצים.

תנועות הנוער היהודיות התפתחו בתחילת המאה ה-20 וזאת בגלל שהיהודים אינם היו רצויים בתנועות הנוער הגרמניות ובנוסף הכיבוש הגרמני היה זה שגרם לתחושת אי שייכות בקרב היהודים, תחילה הן התאפיינו במרד כנגד תרבות וחינוך ההורים. וזאת תוך השאיפה לשנות את המציאות הקיימת ולהפוך את החברה לטובה יותר.

רוב תנועות הנוער קמו על ידי צעירים. הצעירים בניגוד למבוגרים, היו חסרי פחד, מלאי להט, רצון, חזון, הם ראו באופן שונה את המצב והיו נכונים למעשים נועזים.

בני הנוער הצטרפו לתנועות הנוער על פי הנטיות האידאליסטיות שלהם.

תנועות הנוער הראשונות התחלקו לשני סוגים: תנועות נוער ציוניות ותנועות נוער לא ציוניות.

לקראת מלחמה הנוער התארגן באופן עצמאי. הפעילויות של תנועות הנוער היו בנויות ממפגשי חברה, שיחות, הרצאות, טיולים, טקסים, פרסום עיתונים של התנועה ועוד..

תנועות הנוער שאפו לשנות את המציאות בגולה, לתמוך ולעודד את בני הנוער ולהכין אותם לקראת העלייה לארץ ישראל.

רוב חברי תנועות הנוער מרדו בתרבות של הוריהם וראו בא תרבות חומרנית וכוזבת. הם שאפו לפתח תרבות נוער שונה מתרבותם של המבוגרים, שמשנה את העולם.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והכיבוש הגרמני חל בלבול רב והתפרקות המסגרת של כל אחת מתנועות הנוער, רוב מנהיגי התנועות נאלצו לברוח לאזור המזרח אך מהר חזרו חלקם לאזור כיבושם של הגרמנים בכדי לא ליצור הפקרות בקרב החניכים שלהם ולהשאיר אותם ללא הנהגה.


למנהיגי תנועות הנוער היו שני תפקידים:

  • המשימה הראשונה של מנהיגי התנועות הייתה לשקם את המסגרת של תנועות הנוער ולארגן אותן מחדש בתנאי המחתרת. בהתחלה האמינו שהמלחמה תחלוף במהרה ולכן התמקדו במאמצים לשמירת הקיום הפיזי של הצעירים ותחושת הכבוד

 

  • המשימה השנייה הייתה להמשיך את האמונה באידיאלים וערכים, למרות המצב הנורא והמפחיד.הקן של התנועה הפך למקלט היחיד שבו היה אפשר לשוחח בחופשיות ולהשתחרר מהפחדים והחרדות של הגטו. ההישרדות הרוחנית הזו כללה פרסום של  עיתוני מחתרת, שמירה על מסגרות חינוך מחתרתיות, סמינרים וספריות חשאיות

 

הפעילויות בגטאות הסתכמה באמצעות המשפט "היינו כאן אך לא חיינו כאן" כלומר משפט זה נותן לנו רקע על כך שכאשר בני הנוער נמצאו בתנועות הם כן היו בגטאות, בסבל, ברעב אך הראש שלהם היה במקום אחר מבחינתם התנועה היא חברה בה הם יכלו לחלום, לשאוף למשהו אחר. התנועה נתנה להם לראות את הדברים בדרך אחרת, תמכה ועודדה לקראת החיים שאחריי המלחמה שבעצם הם יעלו לארץ ישראל.

פרק 2 – חוקי ומנהגי תנועות הנוער בתקופת השואה

לכל תנועת נוער אז וגם כיום קיימים חוקים ומנהגים השייכים לה.

תנועת הנוער מתבססת על חוקים אלו ובעזרתם קיים סדר בתנועה, ובנוסף בני הנוער מתחנכים באמצעותם.

 

בתקופת השואה, לכל תנועה הייתה חולצה המסמלת אותה הכללה בתוכה עניבה וסמל.

היהודים באותה תקופה לא היו שייכים לתנועות הנוער הגרמניות כלומר תנועות הנוער הגרמניות אינם קיבלו את פניהם של היהודים בתנועותיהם.

באמצעות אותה תלבושת אחידה של התנועות היהודיות נוצרה תחושה של השתייכות לתנועה בקרב היהודים ששינתה את הרגשתם הלא נעימה של לא רצויים.

בתקופת השואה אכן הייתה חשיבות להתנהגותו של כל בן נוער בתנועה, חניך אשר פעל בצורה הכי נאותה קיבל התקדמות והצטיינות על כך, אך כמובן שהיו גם כאלו שנהגו כנגד לחוקם ופקודותיהם של מנהיגי התנועה.

פרק 2: מנהגי תנועות הנוער בשואה

פרק 3 – חוקי ומנהגי תנועות נוער כיום

לכל תנועת נוער קיימים חוקים ומנהגים משלה. תנועות הנוער פועלות למען חינוך בני הנוער, תנועות הנוער מתבססות על ערכים וחוקים שונים.

לכל חוק/מנהג הקיים בתנועה קיימת גם מטרה:

  • תלבושת אחידה, במטרה ליצור שייכות בין כל בני התנועה.
    שייכות ואחדות בין כל חברי התנועה אלו שני דברים בעלי משמעות בתנועת נוער.

  • זמנים, במטרה לחנך את החניכים להגיע בזמן ולא לאחר.

חינוך החניכים לגבי הגעה בזמן הינה גם אחראיות, כלומר על החניך להיות אחראי בכדי להגיע בזמן לפעילות.

בנוסף קיימת גם חשיבות להתנהגות כל חניך וחניך בתנועה,  כלומר התלמיד מקבל יחס, ומתקדם בתנועה בהתאם להתנהגותו בתנועה.

זאת ועוד בתוך תנועת הנוער קיים גם החלק ההתנדבותי והתרומה לקהילה, חלק ממדריכי התנועה נמצאים במסגרת התנדבות/מחויבות אישית.

מטרות וערכים נוספים אשר נובעים מתוך התנועה:

  • חינוך להפעלת חשיבה ביקורתית ולמוכנות ולהיערכות לשינוי

  • כבוד וסובלנות לאחר ולשונה.

  • מעורבות, אחריות ומחויבות חברתית קהילתית.

פרק 3: מנהגי תנועות הנוער כיום
פרק 4: השוואה בין מנהגי תנועות הנוער

פרק 4 – השוואה – שינוי/שימור שחל בחוקי ומנהגי תנועות הנוער

כמו שניתן לראות על פי הפרקים הקודמים לכל תנועת נוער אז וגם כיום קיימים חוקים ומנהגים השייכים לה. 

ניתן לראות גם את החוקים והמנהגים הדומים וגם את השונים שבין התקופות.

מלבד חוקי ומנהגי תנועות הנוער בתקופת השואה וכיום ניתן להוסיף כי קיימת אחדות בין כל חניכי התנועה, וזאת ניתן לראות בתקופת השואה במקרים רבים שבהם נמצא הקושי והצליחו להתגבר עליו באמצעות האחדות.

פרק 5: גבורתם של החניכים

פרק 5 – גבורתם של חניכי התנועות

תנאי התקופה ונסיבות המאבק, הטילו כאילו באורח טבעי ומובן, את כובד המשימה על שכם הצעירים.

חניכי התנועות בכל דבר ניסו לראות רק את הצד הטוב שלו, הם אינם הסתכלו על התנועה כמקום העוסק בטיפוח הכושר הגופני, אהבת הארץ או ערכי הנעורים ,אלא הם בעצם ארגו סוג של מרד כנגד המציאות אשר הייתה קשה לעיכול שהייתה באותה התקופה ותמיד שררה בהם השאיפה למציאות טובה יותר.

התנאים באותה התקופה היו מאוד קשים כך שהיה גם קושי בהחזקת התנועה, מדריכי התנועות היו נעים ממקום למקום כך שנוצר מצב שחניכים נשארו ללא הדרכה.

כמובן שחניכי התנועות לא ויתרו וידעו למצוא דרך להתגבר על הקושי של לנהל תנועה ללא הדרכה.במשך הזמן בו חניכי התנועות לא נמצאו, החניכים היו אלו שקיבלו עליהם את ההנהגה וההדרכה.

על כך ניתן לומר כי חניכי התנועה הם גיבורים ולא אחרת!

ניתן לומר שקשה היה לשכוח מהמציאות ששררה בגטאות ולהפוך את המחשבות השליליות ולמחשבות טובות יותר ואכן ניתן לומר כי זה קרה בתנועות הנוער. בני הנוער בזמן הפעילויות בתנועות היו וחיו בגטו אך ראשם לא היה שם, בפעילות ראשם היה עסוק בדברים אחרים טובים יותר מאשר הדברים שבו היה עסוק בגטו.

האיחוד של כולם והאווירה שנוצרה בפעילויות התנועה גרמה לכך שבני הנוער ישכחו מהמציאות האפורה שבהם נמצאו ויצאו לעולם אחר, עולם של כיף, של שמחה.

עדויות

פרק 6 – עדויות

עדותה של שרה שטרן – קטן 

ניצולת שואה. ילידת לודז', ממשפחה דתית ציונית. כשפרצה המלחמה היתה בת 20 ועבדה כמורה וכמדריכה בתנועת בני עקיבא.

 

"לפני ההתארגנות, אנחנו חשנו באפס המעשה של אלה שנמצאים. חשנו שאין – לא מעשה, לא בית ספר, לא עבודה, ואנשים מסתובבים במסגרת של חיי בלימה…

הלכנו לחפש קודם כל איזה מקום, איפה שאפשר לרכז את הנוער. ומכאן זה התחיל, מחיפוש מקום לריכוז. כי אם נרכז אותם, אחר כך כבר אולי נעשה משהו… והגענו לאזור בלתי מיושב בתוך הגטו… שהיו שם בתים קטנים, עם גינות נוי, גינות ירקות.

חשבנו שזה יהיה מקום למועדון או מועדונים בשביל התנועות… הרעיון של קבוצות חקלאיות בא בעקבות הטיעון שזה יהיה מסווה נגד הגרמנים, שזו לא תהיה התארגנות תנועתית, או התארגנות של כוח איזה שהוא, אלא אלה הן קבוצות שיעסקו בעבודת אדמה.

…הקצבת המזון היתה תוספת חשובה מאוד, גם בשביל הילדים לעומת הבית. שהם אכלו כאן (במרישין) אז לא אכלו בבית, וגם הדיור – המיטה, שהם ישנו במרישין, המיטה הזאת היתה פנויה בגטו, בתוך המשפחה.. זאת היתה תכנית בעלת חשיבות כפולה ומכופלת, גם רוחנית, גם פיזית. גם לנוער וגם למשפחה.

…גידלנו ירקות – בצל, צנוניות.. לצעירים יותר היו גם לימודים – שיעורים ממש. שיעורים בתורה, שיעורים במקצועות אחרים… אחרי הצהרים היו פעילויות, שיחות על נושאים מסוימים… היום התמלא בלי לחשוב על הגורל שסבב אותנו…היו  חיים מלאים…"

 

ניתוח עדות:

על דבריה של שרה שטרן – קטן  ניתן לראות כי לא הייתה שום תעסוקה לבני הנוער באותה התקופה, לכן אספו וארגנו את כל בני הנוער במרכז אחד בכדי ליצור פעילות או אפילו סתם איזה מעשה תעסוקתי.

עדותו של ישראל אבירם   

ישראל אבירם, ניצול שואה, יליד לודז'. גדל במשפחה דתית. שימש מדריך זוטר בתנועת ה 'נוער הציוני' בגטו לודז'. אחרי המלחמה הצטרף לתנועת ה'שומר הצעיר'.

"אני יליד 1926. גדלתי במשפחה דתית מאוד…  בשנות השלושים האחרונות חדרה אווירה ציונית לביתנו, והציונות לא היתה לי עוד זרה… הצטרפתי לתנועת "הנוער הציוני" רק ב 1942. לא ידעתי כלל על קיום ההכשרות במרישין, ולו ידעתי, הייתי "רץ" לשם…

ערב אחד, הזמין אותי חבר עמו עבדתי, לבוא לפגישת ה"קן" של "הנוער הציוני"…הערב ההוא, בו באתי לראשונה ל"קן", היה נקודת מפנה  בחיי. כל מה שהיה לפני הערב הזה, לא דמה למה שהיה אחריו.

פתאום היה טעם אפילו לחיי היום יום האפורים והעצובים של הגטו. היה למה לצפות במשך היום ובערבי ה "Zbiorka" (ההתכנסות), או בערבים של סתם פגישות עם חברים, הגטו מסביבי כאילו לא היה קיים ! לא הגירושים ואפילו לא הרעב.

אני יכול לומר בוודאות, כי הודות לתנועה שרדתי וניצלתי מרעב. הלא לפני כן הייתי רעב בשעות כל היממה, ואילו מאז שבאתי לתנועה, בשעות ששהיתי ב"קן" ובין החברים, לא רעבתי, לא זכרתי כלל את הרעב. הייתי עסוק, ראשי וכולי , בדברים אחרים."

 

ניתוח עדות:

על פי דבריו של ישראל אבירם ניתן לומר כי תנועות הנוער הפכו את חייהם של בני הנוער בגטאות לטובים הרבה יותר, כבר לא היה שום זכר לסבל ולרעב כלומר שנמצאו בפגישות התנועה היו בגטו אך ראשם היה עסוק בדברים אחרים.

עדותה של אסתר דובלין   

אסתר דובלין, ניצולת שואה, ילידת לודז'.  

"בגטו הייתי כל הזמן רעבה, ובחורף סבלתי נורא מקור. נעלתי קפקפי עץ שגרמו לי ייסורים רבים. בהעדר מים חמים לא הרביתי להתקלח וקיבלתי גרדת מוגלתית. בחורף השני קיבלתי שעול וחום – דבר המבשר רעות. לא מזמן נודע לי שאמי פנתה ביאושה לפייבל פודמבסקי, המדריך שלי בתנועה, והוא סידר לי ביקור אצל רופא טוב והשיג לי תרופות , דבר שהציל אותי משחפת…

בזמנים הכי קשים ב-1941 הופיע אצלנו בבית פייבל והודיע שמארגנים בגטו, במחתרת, כל תנועות הנוער, ובזה התנועה שלי מכיתה ד'  -השומר הצעיר. אמי נדבה את הדירה שלנו לפגישות. מאותו הרגע זקפתי את ראשי, פעמיים בשבוע היינו נפגשים (אחרי שעות העבודה), שרים שירים בעברית, מתכוננים לעליה ארצה, לומדים ידיעת הארץ, קשר ועזרה ראשונה. הבוגרים לימדו אותנו על חיים נחמן ביאליק. שרנו "תחזקנה"… צעקנו: "אנו נבנה הגליל", ארגנו ערבים מוקדשים לסופרים ולחגים, ארגנו עזרה הדדית. הרגשנו שזו ההתנגדות שלנו לגרמנים."

 

ניתוח עדות:

על פי דבריה של אסתר דובלין מדריכי התנועות היו מעבר למדריכים ונתנו לכל אחד את היחס האישי שלו ואף דאגו לו מבחינה בריאותית.

ביבליוגרפיה

* עדויות אלו הינם ציטוטים של עדויות מניצולי שואה, אשר נלקחו מהאתר יד ושם.

(ישראל – ראיון עם ישראל אבירם,  28.07.04.

שרה – ארכיון יד ושם: עדויות

אסתר – ארכיון יד ושם: עדויות)

סיכום ומסקנות

לאחר קריאת עבודת המחקר הזו, ניתן לציין את תשובתה המדויקת והאיכותנית עפ"י מקורות שונים שהובאו על שאלת המחקר הרצויה – כיצד נשמרו/השתנו מנהגי וחוקי תנועות הנוער מתקופת השואה לתקופה שלנו היום?

על-פי עבודת מחקר זו ניתן לראות כי מנהגי וחוקי תנועות הנוער בתקופת השואה אכן השפיעו ונשמרו עד היום.

כלומר במילים אחרות, היו מגוון חוקים ומנהגים לתנועות הנוער בתקופת השואה חלקם נשמרו עד היום אך חלקם גם השתנו ואינם קיימים כיום וגם מנהגי וחוקים נוספים נוספו כיום שלא היו אז באותה תקופה.

יתר מחוקי ומנהגי תנועות הנוער ניתן גם לציין את גבורתם של חניכי התנועות,

תנאי החיים בגטו היו קשים, כמובן שהשפיעו גם על תנועות הנוער אך חניכי התנועות ביחד עם מדרכיהם ידעו איך להתגבר כל קושי וקושי שצץ.

זאת ועוד, עלו גם מסקנות מן עבודה זו והן שתנועות הנוער בכל התקופות אכן מאוד דומות בפעילותיהם וערכיהם. כולן בעלות מטרות זהות,להעסיק את בני הנוער ולחנך אותם.

בנוסף לכל, קיימות גם עדויות בעבודה זו של אנשים אשר חוו הכל וחיו באותה התקופה,

ניתן לראות מאותן עדויות כי תנועות הנוער היו מקור לשכחה של כל המציאות האפורה והרעב, אהבה ודאגה משני הצדדים (חניך-מדריך) וכמובן מקור תעסוקה לכל בני הנוער.

לכן, ניתן לומר כי קיימת חשיבות רבה לתנועות הנוער בתקופת השואה בקרב בני הנוער.

 

ביבליוגרפיה

סיכום ומסקנות
bottom of page