עבודת מחקר כדורגל בתקופת השואה
עבודת חקר במגמת "מידענות סייבר"
שם העבודה: כדורגל בתקופת השואה
שם כותב העבודה: דר ארצי
שם המנחה: מרה קופלר
שם בית הספר: אורט יד ליבוביץ'
כיתה: י'9
תאריך הגשת העבודה: 16\5\17
מבוא
השואה הייתה תהליך ההרס של העם היהודי בהנהגת אדולוף היטלר במהלך השואה היה מחנה ריכוז טרייזינשטאט שהיה סביב "פיתוח" היה המחנה "לדוגמא" זאת אומרת הנאצים השוייצו וצילמו ותיעדו מה שהתחולל בו :הצגות,קולנוע,כדורגל. וכך גיליתי שבשואה גם היה כדורגל,הכדורגל היה מפותח מאוד עם ליגה רצינית אך המחנה לא שרד הרבה.יום לאחר תיעוד וצילום המחנה שלחו הנאצים את היהודים למשרפות באוושויץ. החלק ששרד בעיקר סיפר את הסיפור המטורף שנשאר רק להנציח אותו. אחרי שהסיפור הגיע גם לאוזניי התחלתי מהנקודה הזאת וגיליתי שהיו עוד כמה משחקי כדורגל בשאר העולם אך לא כמו הליגה "בטרזין" הכדורגל השפיע על חיי היהודים בשואה זה הרגיש כ"כדורגל בצל המוות".
ומכאן עלו לי המון שאלות שהבנתי אותם במהלך העבודה איך הכדורגל השפיע על חיי היהודים במהלך השואה ?
פרק 1 – גטו טרזיינשטאט
1941 – 1945
טרזיינשטאט (טרזין בצ'כית), הוקמה ב 1780 כעיר מבצר צפונית לפראג ויועדה לאוכלוסייה של 7,000 נפש, מחציתה חיילים. לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה על ידי הגרמנים (15.3.1939), הוקם ב 24 בנובמבר 1941 גטו בטרזיינשטאט כביכול בעבור יהודי צ'כיה כשלמעשה היה זה מחנה ריכוז ומעבר למחנות המוות במזרח אירופה.
הגטו במספרים:
בשיאו פעילותו (ספטמבר 1942) נדחסו בגטו 58,491 אסירים, והוא פעל עד ל- 8 במאי 1945. למעלה מ-159,000 יהודים תחילה מצ'כיה, ואחר כך מגרמניה, אוסטריה, הולנד, דנמרק סלובקיה, הונגריה ומצעדי המוות הועברו אליו, כ 90,000 מהם שולחו ממנו למחנות ההשמדה ומהם שרדו כ 4,800; כ-35,500 מתו בגטו מרעב וממחלות, וביום השחרור היו בו כ 30,000 יהודים. מ 12,121 ילדים יהודים (ילידי 1945-1928) שנשלחו לטרזיינשטאט, שעתידם היה בבת עיניה של ההנהגה היהודית בגטו, 9,001 נשלחו למחנות המוות ומהם שרדו רק 325.
הנהגת יהדות צ'כיה בראשותו של יעקב אדלשטיין תמכה בהקמת הגטו בטרזיינשטאט באוקטובר 1941, כששערי ההגירה נסגרו. אדלשטיין, שנתמנה כ'זקן היהודים' בגטו, האמין ב"הצלה על-ידי עבודה", וקיווה שריכוז יהודים בתחומי הפרוטקטוראט הצ'כי, ימנע את שילוחם מהגטו ויסייע בדחיקת הקץ עד לניצחון בעלות הברית במלחמה.
המציאות הקשה בגטו, עמדה בסתירה לכל מה שהבטיחו הגרמנים. בינואר 1942 נסדקה אשליית המקלט עם תחילת השילוחים מטרזיינשטאט למזרח והוצאות להורג בתלייה של שישה עשר יהודים בעוון "פגיעה בכבוד הגרמני", העוון היה שהיה שליחת מכתבים לבני משפחתם.
גטו טרזיינשטאט קיבל צביון מיוחד משום שהגרמנים רצו להפכו גטו לזקנים ולבעלי זכויות מגרמניה ומאוסטריה, ולהשתמש בו כ"גטו לראווה" ככלי שרת לתעמולתם. בניגוד לצפוי הצליחו המנהיגים היהודים בגטו לארגן לאסירים היהודים במידה מסוימת תנאי חיים מתוקנים שכללו: טיפול וחינוך ילדים ונוער, שירותי בריאות, חלוקת מזון, דיור, עבודה, תרבות, פעילויות ספורט ועוד.
תחת איומים ולחצים קשים השתתפה ההנהגה היהודית ויהודי הגטו בתרמית הגרמנית ב"ייפוי" הגטו שהסתיר את התנאים האמיתיים ששררו בגטו – הרעב, הצפיפות, המחלות, התמותה הגבוהה והטרנספורטים – לקראת ובעת ביקור משלחת הצלב האדום הבינלאומי ביוני 1944 בגטו ולאחר מכן גם בזמן צילומי סרט התעמולה "התיעודי" "טרזיינשטאט" ביולי / אוגוסט 1944. כל זאת כדי שלא לסכן את חייהם וחיי בני משפחותיהם, ובציפייה לתום המלחמה.
בשנים 1942-1944 פעלה בגטו טרזיינשטאט (צ'כיה) ליגת הכדורגל בה שיחקו אסירים היהודים של הגטו.
פרק 2 – כדורגל וחוקיו
הנושא שבחרתי לחקור הוא כדורגל בתקופת השואה.
-
בשביל לחקור על כדורגל בתקופת השואה צריך לדעת תחילה על הכדורגל עצמו ועל חוקיו.
מידע על המשחק:
כדורגל (הלחם של כדור ורגל) הוא ענף הספורט הקבוצתי הפופולרי והנפוץ ביותר בעולם. במשחק משתתפות שתי קבוצות, שמטרת כל אחת היא להכניס את כדור המשחק לתוך שערה של השנייה. כל קבוצה מונה אחד עשר שחקנים, אם כי ישנן גרסאות שבהן מספר נמוך יותר של משתתפים ובין מקורות המשחק גם גרסאות המוניות. הכדורגל נחשב לספורט הפופולרי ביותר בעולם: כ-240 מיליון איש ברחבי העולם משחקים כדורגל באופן סדיר. במסגרת הענף פועלים כ-300,000 מועדונים מקצועיים הרשומים בגופים הרשמיים המנהלים אותו.
במשחקים מקצועיים הקבוצות משחקות על משטח דשא שטוח ומלבני. משני עבריו הצרים של המגרש ממוקמים שערים, והנקודות במשחק מושגות על ידי החדרת הכדור לתחומם, דבר המכונה "הבקעת גול" או "כיבוש שער". על השער מגן באופן ישיר השוער. הנעת הכדור מתבצעת בעיקר באמצעות הרגליים. כמו כן מותר לשחקנים להשתמש בכל איבר אחר מלבד הידיים על מנת להניע את הכדור. רק השוער רשאי לגעת בכדור בידיו בנוסף לרגליו, אך רק בתחום מוגדר הסמוך לשערו, ובתנאי שהכדור לא נמסר לו מרגלי שחקני קבוצתו.
הניצחון במשחק מוגדר על פי צבירת נקודות, כלומר – על ידי הבקעת שערים. במשחקים מקצועיים המנצחת היא הקבוצה שזכתה למֵרַב הנקודות בתום 90 דקות המשחק, המחולקות לשתי מחציות בנות 45 דקות כל אחת. במקרה שמספר הנקודות בסיום שווה, המשחק מסתיים בתיקו. במסגרות מסוימות המחייבות הכרעה, כגון תחרויות הנערכות בשיטת גביע, תוצאת תיקו גוררת הארכה של המשחק עד להכרעה או משחק חוזר.
המשחק המודרני נוצר באנגליה, וחוקיו נוסדו עם היווסדה של התאחדות הכדורגל האנגלית. הארגון הבינלאומי פיפ"א מנהל את המשחקים ברחבי העולם ומשמש כמוסד העליון המפקח על המשחק. תחתיו פועלות התאחדויות יבשתיות, כגון אופ"א, המאגדת את מדינות אירופה, ותחתיהן ההתאחדויות המקומיות. התחרות הבינלאומית היוקרתית ביותר היא גביע העולם, אשר נערך אחת לארבע שנים תחת חסות פיפ"א. זוהי התחרות הספורטיבית הנצפית ביותר בכל העולם.
חוקת המשחק:
כל אחד מהחוקים הוא אוסף של חוקים בפני עצמו, אשר מפרט את כל תתי החוקים תחת החוק.
-
שדה המשחק – הינו שטח מוגדר למשחק הכדורגל. המשטח עשוי דשא או דשא מלאכותי, וחייב להיות בצבע ירוק.
-
הכדור – הוא כדור משחק המשמש למשחק הכדורגל. צורת הכדור, גודלו, משקלו, והחומר ממנו הוא עשוי, מוגדרים בחוקת משחק הכדורגל כחוק 2: הכדור.
-
מספר השחקנים – 11 על 11 שחקנים
-
ציוד השחקנים – בגדי המועדון: צבע מסוים,סמל,גרביים,מגנים,ונעלי פקקים.
-
השופט – הוא שופט במשחק כדורגל, האוכף את חוקי המשחק שנקבעו בחוקת משחק הכדורגל.
-
עוזרי השופט – מסייעים לשופט הם ארבעה עוזרי שופט – שני קוונים ו"שופט רביעי". במסגרות מסוימות נעשה שימוש גם בשני שופטי רחבה.
-
משך המשחק – במשחק במסגרת ליגה נמשך כ90 דקות ובמשחק גביע במידה של שיויון הוא נמשך להארכה כ120 דק אם בהארכה יש שיויון אז הם יגשו לביעטות הכרעה מ11 מטרים (פנדל)
-
תחילת המשחק וחידושו
-
הכדור במשחק ומחוץ למשחק
-
שיטת הבקעה
-
נבדל – כשהחלוץ קרוב יותר לשער מאשר קו ההגנה של הקבוצה היריבה.
-
עבירות והתנהגות בלתי הולמת
-
בעיטות חופשיות (ישירות ובלתי ישירות) – היא עונש הניתן על עבירה והתנהגות בלתי הולמת שמבצע שחקן במהלך משחק. הבעיטה ניתנת לקבוצה היריבה ונבעטת ממקום התרחשות העבירה, למעט בעיטת עונשין, בעיטה חופשית ישירה מתוך רחבת העונשין, שנבעטת מנקודה מוגדרת הנמצאת כ-11 מטר משער היריב.
-
בעיטת עונשין
-
זריקת חוץ – זריקת חוץ הינה הדרך לחידוש המשחק לאחר יציאת הכדור מתחומי המגרש.
-
בעיטת שער
-
בעיטת קרן – הבעיטה מבוצעת מפינת המגרש הקרובה ביותר למקום יציאת הכדור מתחומיו על ידי שחקן הקבוצה היריבה.
פרק 3 – היסטוריה והתפתחות
במשך ההיסטוריה היו קיימים מספר משחקים שעיקרם היה בעיטת כדור במספר רב של תרבויות. לפי פיפ"א, הגרסה המוקדמת ביותר של המשחק הייתה תרגיל אימון הדורש דיוק ומיומנות בן המאה השנייה או השלישית לפני הספירה בסין בשם קוג'ו. בנוסף, המשחק הרומי הקדום הרפסטום גם כן מזכיר במידת מה את הכדורגל. היו מספר וריאציות למשחקי כדור דומים בתקופת ימי הביניים, אך החוקים היו שונים מזמן לזמן וממקום למקום.
החוקים המודרניים של הכדורגל עוצבו תוך ניסיון לאחד את צורות המשחק השונות שהונהגו בבתי ספר באנגליה באמצע המאה ה-19. גרסה ראשונית של חוקים אלו נכתבה בשנת 1848 באוניברסיטת קיימברידג' על ידי נציגים ממספר בתי ספר ואוניברסיטאות באנגליה ונקראה "חוקי קיימברידג'". לקובץ חוקים זה הייתה השפעה רבה על התפתחות הכללים למשחקי הכדור השונים, ובהם הכדורגל. עם זאת, החוקים לא אומצו על ידי כלל קבוצות הכדורגל באנגליה מיד. בשנות ה-50 של המאה ה-19 מועדונים רבים, שלאו דווקא היו קשורים למוסדות חינוך אלו או אחרים, נוסדו ברחבי המדינות דוברות האנגלית ואימצו לעצמם חוקים משלהם, אשר ברבות הימים תרמו אף הם לעיצוב החוקים המקובלים כיום. אולי הבולט ביותר מבין מועדונים אלו הוא מועדון הכדורגל שפילד, שנוסד על ידי תלמידים לשעבר בשנת 1857, ושהקמתו הובילה להקמת התאחדות הכדורגל של שפילד עשור לאחר מכן. עוד השפיעו החוקים שניסח ג'ון צ'ארלס ת'רינג, ממחברי "חוקי קיימברידג'" המקוריים, בשנת 1862.
הניסיונות המתמשכים הללו הובילו לייסודה של התאחדות הכדורגל האנגלית אשר נודעה בקיצור ה-FA (Football Association), בשנת 1863, בפגישתה הראשונה ב-26 באוקטובר במסבאת הבונים החופשיים בלונדון. בפגישה נכחו מספר נציגים של המועדונים הבולטים באזור לונדון רבתי באותה תקופה, וכן נציג בודד ממועדוני בתי הספר. לאחר הפגישה הראשונה הוזמנו נציגים נוספים ממועדוני בתי הספר, אך מלבד ת'רינג – רובם סירבו להזמנה. חברי ההתאחדות נפגשו במסבאה חמש פעמים נוספות במהלך החודשים הבאים וחיברו את קובץ החוקים הראשון של ההתאחדות. מחלוקות על חוקים מסוימים, כמו האיסור על השימוש בידיים לאחיזת הכדור בזמן ריצה, הובילו לפיצול ומספר חברים בהתאחדות הכדורגל הקימו את איגוד הרוגבי. המועדונים שנותרו, תחת הנהגתו של אבנעזר קוב מורלי, המשיכו בעבודתם ואישרו את שלושה עשר החוקים המקוריים של המשחק. הגרסה הסופית שהתקבלה הייתה דומה מעט לחוקי "הכדורגל הוויקטוריאני" ששוחק באותה העת באוסטרליה, על אף שבזה כן היה ניתן לאחוז בכדור בידיים, ובין השאר נקבע כי לא יהיה משקוף לשער המשחק, אלא רק קורות.
איור המתאר את המשחק הרשמי הראשון של נבחרת אנגליה בכדורגל נגד נבחרת סקוטית, שהסתיים בתוצאה 0-0 (1872)
עם הסדרת החוקים והקמת ההתאחדות, החל המשחק להתפתח במהירות רבה יותר. תחרות הכדורגל הרשמית הראשונה, גביע ה-FA, נפתחה בשנת 1872. באותה שנה נערך גם המשחק הרשמי הראשון של נבחרת אנגליה, נבחרת הלאום הראשונה, כנגד נבחרת סקוטית, על אף שההתאחדות הסקוטית טרם קמה באותה העת, ולמעשה תקום רק שנה לאחר מכן – ההתאחדות הלאומית השנייה בהיסטוריה. לאחר הקמתה, והקמת התאחדות וולשית ואירית הוקמה ב-1886 ועדת הכדורגל הבינלאומית, ה-IFAB, אשר עד היום מופקד על חוקי המשחק הרשמיים, וחבריה הראשונים ייצגו את התאחדויות הכדורגל של ארבע הממלכות באיי בריטניה.
ליגת הכדורגל הראשונה נוסדה אף היא באנגליה ב-1888 ונקראה הפוטבול ליג. המבנה המקורי של הליגה כלל 12 מועדונים ממרכז ומצפון אנגליה. המשחק הפך לנפוץ ברחבי העולם ובריטים אשר יצאו אל מחוץ לתחומי איי בריטניה הכירו המשחק לקהלים נוספים. כך, למשל, ב-1891, שלוש שנים לאחר הקמת הליגה האנגלית הראשונה, הוקמה ליגה קטנה בארגנטינה, מיסוד בית ספר אנגלי בבואנוס איירס, שהייתה לליגה הראשונה מחוץ לאיי בריטניה.עם התרחבות תפוצת הספורט הוקם בפריז בשנת 1904 פיפ"א, גוף מנהל לנושא הכדורגל הבינלאומי, אשר דגל אף הוא ב"חוקי המשחק" של התאחדות הכדורגל האנגלית.הפופולריות הגואה של המשחקים הבינלאומיים הובילה להכללתם של נציגי ארגון פיפ"א בוועד המנהל המופקד על חוקי המשחק בשנת 1913.
ב-1930 נערך לראשונה גביע העולם בכדורגל – המונדיאל. בטורניר זה זכתה נבחרת אורוגוואי. מאז ואילך הגביע הפך לאירוע המרכזי בעולם הכדורגל ונערך מדי 4 שנים, לבד מתקופת מלחמת העולם השנייה, בה לא נערך.
פרק 4 – הקשר בין הכדורגל לגטו טרזין וכלל לשואה
המבצר טרזיינשטט אשר עד נובמבר 1941 היה עיר מצב, הוכרז ביום 6.11.1941 כגטו ליהודים. אחרי שהגיעו מספר משלוחים מפראג ואחרי שתושבי העיר פונו ממנה, עבר רק חודש עד שהיהודים קיבלו רשות תנועה מוגבלת בתוך חומות הביצורים. זמן קצר לאחר מכן (1942) נמצא בחלק הדרום-מערבי של הביצורים מגרש ספורט, שם בני נוער מקבוצות העבודה השונות נפגשו בזמנם החופשי, גם לכדורגל. בתחילה היו אלו רק משחקים ידידותיים אך עם הזמן אורגנה ליגה לכדורגל עם כל תפקידי הארגון והחוקים השייכים לענין, כולל איגוד שופטים.
בשנת 1943 "הועבר" מגרש המשחקים לחצר הקסרקטין "דרזדן" ומ-12 קבוצות הכדורגל נותרו רק 6 הטובות. כל קבוצה הייתה מורכבת רק מי-7 שחקנים, המשחקים התקיימו בימי ראשון – בהם לא עבדו. היה קהל רב שהיה מורכב בעיקר מצעירים.
בשנת 1944, (כנראה שבהשפעת הביקור הצפוי של משלחת הצלב האדום הבינלאומי בגטו) שיחקנו כבר בציוד רגיל, כולל מדים ונעלי כדורגל. יותר מאוחר (ביום 26.8.1944) הסריטו את המשחק המסיים של הליגה באותה שנה (עבור סרט התעמולה הנאצי "המנהיג מעניק ליהודים עיר") בו שיחקתי בקבוצת "המחלקה לטיפול בנוער". זה היה משחק הכדורגל (המאורגן) האחרון בגטו, כי אחרי זה יצאו המשלוחים הגדולים האחרונים למזרח (אושביץ-בירקנאו, דבר שאז לא היה ידוע לנו). מבצע ייפוי העיר, הסרט וכד' לא היו נחוצים עוד אחרי ביקור משלחת הצלב האדום.
רק בקצרה על האוירה שהספורט ובעיקר הכדורגל יצרו בגטו: צריך להבין שחוץ מהמחלקה לעיצוב הפנאי רק הכדורגל היה אירוע שעזר לאסירים להשרד עם קצת שמחה ותקוה. תודה מיוחדת מגיעה לחברנו, מנהל המחלקה לטיפול בנוער, פרדי הירש, אשר הצליח להשיג אצל מינהלת המחנה את הקמת מעוני הנוער, מפעלי ספורט ושיבוץ לעבודה מיוחד לנוער. כך הצליחו מוסדות אלו להעביר לצעירים רוח חיובית. למרבה הצער הוא גורש מוקדם מאד למזרח. אך גם שם, בבירקנאו, עוד עשה מעשים חיוביים רבים לפני שנספה.
הייתי רוצה גם להעיר את תשומת הלב לכך שבגטו פורסמו עתונים כתובים ביד במעונות נוער ("וודם", "קאמרד" ועוד) בהם יש דיווחים רבים על המשחקים ועל תוצאותיהם. זו הוכחה לכך שהכדורגל היה חשוב מאד לצעירים. ועוד דבר – התמונות המפורסמות היום על הכדורגל בגטו נעשו בידי האנס מונק, אשר היה סדרן במשחקים.
מכאן מתחיל הסיפור של הקשר ביניהם….
פרק 5 – כדורגל בצל המוות
במחנה הריכוז טרזין (טרזינשטאט,שבצ'כיה) בשלהי תקופת השואה הוקמה כחלק מהניסיון ליצור חיי תרבות בגטו,פשוט כדי לשרוד. כדי שיהיה בשביל מה לחיות. ופעלה ליגה מסודרת במשך שלוש שנים עם שופטים,מנהלים,תוצאות משחקים,טבלאות מסודרות של הליגה,קבוצות,סדרנים,לפעמים אלפי צופים,ארגוני אוהדים לכל קבוצה,איורים של ילדים ובני נוער שנשארו כתיעוד וזכר עד היום.
למרות שהתקיימו המשחקים בתקופת השואה החוקה כלל לא השתנתה חוץ מחוק אחד שהוא מספר השחקנים. במשחק רשמי לפי חוקי פיפא מספר השחקנים הוא 11 על 11 ובשואה היה לפי איך שיצא העיקר לשחק.
רצונם היה להמתיק את התקופה הרעה,אך זה לא נמשך עד סוף המלחמה רק בחלקה.
באוושויץ שבגרמניה לעומת טרזין שם לא הייתה ליגה מסודרת.
סהכ היו שם כמה משחקי ידידות בין מפקדי הצבא הנאצי ובין אסירים יהודים.
בטרזין יש כמה ניצולים שעד היום הם חיים והם נתנו לי השראה ואת דרך לתחילת העבודה.
פטר ארבן (אז אייזנברג) – היה שחקן פעיל בגטו טרזין,שיחק ב "יוגנדפירזורגה" ובעברית "המחלקה לטיפול בנוער". כיום בן 95.
בנימין דוידוביץ' – אביו של ניר דוידוביץ',שוער העבר ממכבי חיפה. היה אוהד שרוף בגטו טרזין של הקבוצה קרלין מליגת הכדורגל. אהב לצפות בביצועיו של השוער יירקה טאוסינג. וסגירת המעל הייתה שבנו ניר היה שוער של מכבי חיפה נגד באיירן מינכן אלופת גרמניה במסגרת טורניר ליגת האלופות.
-
שמואל בלום – נתן עדות ליד ושם,שיחק בבלוק 11 שבאוושויץ נגד קציני האס אס קבוצתו ניצחה 6:0
-
יעקב צור – היה צופה במשחקים אמר שכל הזמן היציעים היו מלאים
-
שאנדור שוורץ-שיחק במשחק ידידות נגד קציני האס אס באוושויץ קבוצתו ניצחה 8:0 בסיום המשחק רצחו את השחקנים הצוענים שהיו בקבוצתו ועד מותו לא הבין למה הם נרצחו,ווינר והוא היחידים ששרדו.
-
פרנטה (פרנסיס) מאייר-חברו האחרון של פטר ארבך משורדי ליגה טרזין הלך לעולמו,היה השוער בקבוצה לטיפול בנוער בטרזין.
-
פוול ברידא-מגן מחלקת הטיפול בנוער בליגה טרזין נשלח עם עוד רבים לאוושויץ ושם לא שרד את המשרפות.
-
שמודלה קלאובר- קשר אמצעי במחלקת לטיפול בנוער.
-
יירקה טאוסינג- היה שוער מבטיח בצ'כוסלובקיה כשהכיבוש הנאצי קטע את דרכו לצמרת, אבל הוא לא ויתר. בגטו שרד בזכות יכולותיו שיחק בגטו טרזין ובאושוויץ ובמחנה קאופרינג הרשים את האס.אס. אחר כך שינה את שמו, היגר לארה"ב והיום כבר יודע עד כמה גדול היה ניצחונו.שרד את צעדת המוות…
האנשים שחוו את הגטו גם אם לא זכו לכבוד כי שמם נעלם בדרך אין זכרון או מצור,הם גיבורים העבודה מראה לי כמה משחק אחד שבדרך כלל נמצא כחוויה של לשחק עם חברים בשכונה או ללכת לצפות במשחק מקצועני ולצפות בו בסיפור הזה הוא כמציל חיים.
פרק 6 – הייחוד בליגה
שהיא הייתה מתועדת וכל זה בתקופת המלחמה לכן זה כל כך מרגש
הליגה הייתה מתועדת על ידי ילדים כל משחק וגם בזכות זאת ובחסד ילדים אלו עד היום אנו נפעמים מהתיעודים שממחישים לנו שכל זה אמת!
תוצאות וסיקור המשחקים,הממחישים לנו שכל ילד הפך להיות כעיתונאי והתיעודים גם מראים לנו את כתבות העיתונים על ידי הילדים שהפכו לעיתונאים.
שמות הקבוצות בגרמנית עם תרגום לעברית.
פרק 7 – הקשר בין הכדורגל בשואה לבין חיילי צה"ל
ראש מחלקת הכושר הקרבי בצה"ל, אל"ם אבי מויאל, החל בשנה האחרונה בקשירת קשר מיוחד בין הספורט הצבאי לסיפורו של הגטו. הוא החל לארגן טורניר כדורגל מסורתי בין נבחרת הבסיס לבניהם ונכדיהם של ניצולי הגטו ועם אנשי קיבוץ גבעת חיים, ומי שנה מגיעים החיילים ליום עיון בקיבוץ, כשהשנה יבקרו במקום לוחמים ששוהים בבסיס במסגרת קורס כושר קרבי.
"כשאתה שומע כיצד הספורט היה מפלט מהחיים הקשים ומהרצח בגטו, זה עושה בך משהו", סיפר המדריך הראשי בבית הספר, רס"ן שי יצחקי. יצחקי, דור שני לשואה בעצמו, אמר כי "יש אנשים שזה לא נתפס עבורם שבגטו שיחקו כדורגל. ממה שידוע, הגרמנים החזיקו גם באושוויץ שחקני כדורגל לצרכי ראווה ותעמולה. דרך הסיפור הזה, אנחנו מחברים את החיילים לשואה, לחיי היום יום בגטו ולסיפוריהם האישיים של הניצולים. המסר שמועבר כאן הוא לא רק על השואה והגבורה של יהודי אירופה, אלא גם מסר של בניית יהדותה שרירים החזקה". גם ארבין מרוצה מהקשר שנוצר. "אנחנו מאושרים מאוד שגוף צבאי מצא איזשהו פתח על מנת לקשור את הדור הצעיר להיסטוריה שלנו".
מתוך :walla news 11/5/2011
כמו שניתן להבין הסיפור נוגע לכל מקום שרק אפשר זה סיפור שחוצה כל גבול של הגיון ואמונה והוא מדהים.
הפעם זה פגש את מחלקת הכושר של צה"ל שיצרו קשר עם הניצולים זה מבורך!
פרק 8 -עדויות
עדותו של אקטור אקוס
אקטור אקוס (חיים) גדל בתוניס נולד בשנת 1935 היו בעירו כ50-60 אלף יהודים הוא זוכר את תחילת דרכה של השואה שהתחילו לבנות להם מחנה ריכוז והיו חדירות לביתו ולקחו להם שלל כסף זהב זה היה בתהליך של זמן כ- 8 חודשים אך הוא סיפר שהם לא הצליחו לממש את השואה בתוניס כי היו קשיים טכניים בזכות הצרפתים ששלטו בתוניסיה. הוא סיפר שהיו לידו גרים איטלקים שבאיזה שלב הם תלו דגל בכניסה לביתם של איטליה וכך זה היה נראה שכל חלקת הבתים שלהם הם איטלקים,הגרמנים חשבו שכל האיזור של הבתים הוא של איטלקים וכך שמרו והגנו על בייתו ומשפחתו של אקטור. הוא זוכר שסיפר לסבו שהחליט לעלות לפלסטינה (ישראל) עם העליית הנוער עם "הצופים" וסבא שלו שהוא היה רב גדול אדם מאוד מקובל שם אמר איזו זכות יש לכם כי אנחנו המבוגרים כמה שלמדנו תורה וכמה שדברנו רק על ירושלים לא זכינו לראותה… "לכם ניתנה הזכות להגיע לארץ הקודש." כשהגיע לארץ היה במחנה עלייה עם טורקים ושם הכיר את אשתו ניצה. אקטור עלה בעליית הנוער הראשונה מתוניס בעלייה השנייה קרה אסון! "בשנת 1949 יצאה משלחת של 28 ילדים בדרכה מטוניס לנורבגיה לשם הבראה והכשרה לקראת עלייתם לארץ ישראל. אולם הטיסה נגמרה באסון, כאשר לקראת נחיתת המטוס באוסלו, נשמע פיצוץ אדיר והמטוס התרסק בהרים. רק ילד אחד ניצל , שהתיישב לאחר מכן במושב ינוב."אקטור סיפר שהוא היה חבר של הילד שניצל מההתרסקות.
אקטור היה ממקימיי המושב ינוב! ועכשיו מגיע החלק שמתקשר לעבודתנו
אקטור היה שחקן פעיל של קבוצת ינוב הוא שיחק גם באצטדיון "הקופסא" שהיה האצטדיון הקודם של מכבי נתניה היה להם ליגה מחוזית עם קדימה רעננה בית יצחק הקימו ממש "ליגת מושבים" הם דאגו לציוד למגרש,להגעה למגרשים,את המשחקים הם תיאמו בין הקבוצות ותאריכים הם קבעו. אך באיזה שלב קבוצתו של אקטור התקדמה והם נרשמו לליגה ג' ואקטור היה שחקן פעיל בליגה ג' עד שהתבגר קצת והפך לאיש משפחה. עד היום אקטור לא יודע להסביר את אהבתו לכדורגל הוא לא מפסיק לעקוב אחרי ליגת העל והליגות בעולם כמו הספרדית,האיטלקית,האנגלית והצרפתית. ממש אוהב את סגנון המשחק של רונלדו ומסי. בעקבות ששיחק גם הוא מבין את הרגש וההתלהבות שיש לי כל דקה במגרש,הוא גם צפה בגול שלי נגד מכבי תל אביב שהיה ביוטיוב. וכך גם סיפורו מתקשר לעבודתי.
הוא היה מהאנשים הראשונים שגרו בנתניה סיפר שלא הייתה בכלל המעלית לים והיו מגיעים לים עם עגלה וסוס וקשרו אותה עם הסוס ושחזרו מהים עלו שוב על העגלה עד הבית. כמעט ולא היו מכוניות בכבישים היו מכוניות לאנשים מהבורגנות בימים ההם. דאגו לפתח את הארץ ולגדל אותה ולהקים משפחות לתפארת וכך זאת "נקמה לנאצים".
סיכום ומסקנות
גיליתי בעבודה על סיפור שיש רק באגדות אך הפעם הוא הגיע גם לחיים האמתיים,כשהתחלתי לסקור לקרוא ולחפש מידע על הנושא לא האמנתי תחילה שזה באמת קרה,כדורגל? בשואה?! לא האמנתי.
פתאום ראיתי כתבות מהרבה אתרים אמינים ומשם הדרך הייתה סלולה לעבודה.
גטו טרזין היה גטו הראווה של הנאצים,ואחרי יום תיעודי ארוך שערכו הנאצים שלחו את היהודים ברכבות בדרך להשמדה,לגטו היו שורדים שעד היום מספרים את הסיפור המרגש הזה.
פטר ארבך הוא האיש שבזכותו התחלתי את העבודה,שיחק בקבוצת "המחלקה לטיפול בנוער" בליגה טרייזינשטאט. היו עוד קבוצות וזאת אחת מתוך קבוצות הליגה. הליגה הייתה מסודרת עם שופטים,,קבוצות,שחקנים,מחנות אוהדים,עיתונאי ילדים.
המשחק היווה שמחה אושר עצבות וריגושים ובכך שכחו לרגע איפה הם נמצאים.
התחוללו שם גם סיפורי אהבות: אשתו של פטר ארבך שצפתה בו והייתה מעריצתו בגטו לימים התאהבו והקימו משפחה לתפארת.
כל שחקן בליגה היה כוכב לכל אחד מעריצות משלו,כמו הליגות הגדולות בעולם.
לסיפור הזה גם יש השתייכות לצה"ל טורניר זכרון לליגה טרזין בהשתתפות חיילי הבסיס לבין נכדיהם של הניצולים של הליגה.
בשואה הכדורגל נתן תקווה לרבים והיווה רגעים של חירות ונשימה.
אני גאה שהייתה לי את הזכות לחקור ולגלות את הסיפור הזה.