עבודת מחקר - שבויי מלחמה סובייטים יהודים ולא יהודים במלחמת העולם השנייה
עבודת חקר במגמת "מידענות סייבר"
שם העבודה: שבויי מלחמה סובייטים יהודים ולא יהודים במלחמת העולם השנייה
שם כותבת העבודה: הילה נחשונוב
שם המנחה: מרה קופלר
שם בית הספר: אורט יד – ליבוביץ
תאריך הגשה: 5.2016
מבוא
במהלך מלחמת העולם השנייה, פלשה גרמניה הנאצית אל ברית המועצות בקרבות קשים ועקובים מדם. במהלך הפלישה חטפו הגרמנים מיליוני חיילים סובייטים, חלקם יהודים. את השבויים לקחו בעיקר למחנות שבויים, שהפכו בהמשך למחנות עבודה. התנאים במחנות היו מחפירים והמדיניות שנקטו הנאצים כלפי השבויים הייתה חסרת רחמים. עוד ידוע לנו כי במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה שואת היהודים, מתוך האידאולוגיה הנאצית שהיהודים הם גזע נחות שיש להשמידו. במהלך קריאת הנושא, עולה שאלה מרכזית- באיזו מידה יחסם של הנאצים לשבויי המלחמה הסובייטים היהודים היה שונה מיחסם לשבויי המלחמה הסובייטים? באיזה אופן התבטא ההבדל ביחסם של הנאצים לשתי אוכלוסיות השבויים? שאלה זו אינה שאלה פשוטה שהתשובה אליה קצרה וברורה, אלא דורשת חקירה מעמיקה ויסודית. לכן, נבחרה שאלה זו כשאלת המחקר.
במחקר תיערך השוואה בין יחס הנאצים לשבויים הסובייטים היהודים ובין יחסם לשבויים הלא יהודים, משום שהשוואה זו לא נעשתה בעבר- כלומר, בספרות המקצועית ובאינטרנט המידע מפוזר ולא מסוכם בצורה כזו. השוואה כזו תוכל להבהיר בפני המתעניינים את השוני ביחס הנאצים. העבודה נכתבת מתוך תחושת שליחות לעשות עוד צעד קטן בהפצת הנושא בפני ישראלים, שרובם רק יודעים על שואת יהודי אירופה ועל הגטאות ומחנות ההשמדה, שזהו חלק קטן מן המלחמה העצומה שהתרחשה. רוב הישראלים רואים קשר בין השואה והניצחון על הנאצים לבין הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל, אבל לא רואים קשר בין גבורת הסובייטים לבין הקמת המדינה. עלינו לעשות ככל האפשר על מנת להכניס את הנושא לתודעת הציבור הישראלי.
המחקר ייעשה בגישה האיכותנית- שאלת המחקר שלי התפתחה לאחר קריאה מעמיקה של הנושא ואיסוף מידע רב, העבודה מבוססת רבות על ראיונות ועדויות, לרוב עוסקת בסיפור חייהם של קבוצת אנשים ולא בכמות ומספר.הכתיבה עשירה וציורית.
המידע לעבודתי הוא מתוך הספרות המקצועית, האינטרנט (חיפוש במנוע החיפוש גוגל- אתרי היסטוריה, אינצקלופדיות אינטרנטיות, אתרי מומחים) ואנשים.
פרק 1- רקע
א. מחנות שבויים ושבויי מלחמה
מחנה שבויים הוא מתקן כליאה לחיילי אויב אשר נפלו בשבי בזמן מלחמה. חייל הנמצא במחנה שבויים נחשב שבוי. על פי אמנות האג ואמנות ז'נבה, אמנות בינלאומיות שכוללות התייחסות לשבויי מלחמה ואושררו על ידי מעצמות העולם, יש להחזיק את השבוי במחנה השבויים בתנאים סבירים עד תום המלחמה או עד להסדר בין המדינות, כמו הסכם לחילופיי שבויים ביניהן. אין לפגוע בשבוי או להעמידו למשפט. לפי האמנות, מטרת החזקת השבויים במחנה בתנאי כלא היא רק על מנת למנוע את בריחתם ולא כצעד ענישה או נקמה.
הגוף הבינלאומי המפקח על תנאי החזקתם של שבויים בפועל ועל יצירת קשר בינם לבין קרוביהם הוא הצלב האדום הבינלאומי.
ניתן לחלק את תפקוד מחנות השבויים לארבע תקופות: לפני מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ולאחר מלחמת העולם השנייה. בכל תקופה גדלו מספר השבויים במחנות.
עד המאה ה20, שבויי מלחמה, שהיו מצבאות קטנים יחסים, בפרט הפצועים, הוצאו להורג. לכן חלק מהשבויים ערקו לצד השובה. שבויי מלחמה אציליים הוחזקו בתנאי כלא ונפדו בכסף. לכן לא התקיים צורך לכליאת שבויים ולא היו מחנות שבויים קבועים, אלא רק זמניים סמוך לשדה הקרב או בטירות כבושות.
מלחמת העולם הראשונה הביאה לשינוי גדול במחנות השבויים. עד אז בקרבות והמלחמות הצבאות הלוחמים היו קטנים והיה קל להשתלט עליהם. לא בכדי נקראה מלחמת העולם הראשונה "המלחמה הגדולה"- המדינות המשתתפות והצבאות הלוחמים היו רבים ועצומים- בלגיה, צרפת, מזרח אירופה, האימפריה הרוסית, מדינות הבלקן, האימפריה העותמאנית ואיטליה. לא היה ניתן להחזיק שבויים קרוב לחזית במחנות זמניים עקב תנאי תברואה לקויים ואפשרות לבריחה. במחנות השבויים הוחזקו למעלה מ8 מיליון איש. מספר השבויים במחנות לא היה צפוי, ולכן נדרש כוח אדם רב לא מתוכנן שנלקח מן החזית על מנת לפקח על המחנות וכסף רב על מנת להוביל מזון בסיסי למספר רב בהרבה מהמצופה של שבויים. בששת החודשים הראשונים של המלחמה, מחנות השבויים היו בעיקר בגרמניה, שם שהו השבויים בחוסר מעש. אולם בקיץ 1915, הפכו רבים מהמחנות למחנות עבודה והשבויים נשלחו לעבודה במכרות, מפעלים, יערות וחוות. חלק רב מהמחנות הועברו לחזית, לרוסיה. רבים מהשבויים מתו מקור, רעב, עבודת פרך ועונשים פיזיים.
במלחמת העולם השנייה הוקמו בגרמניה הנאצית מחנות לשבויי מלחמה מצבאות בנות הברית. המחנות נקראו סטלאגים. האכזריות במחנות השבויים הללו הייתה רבה. שבויי המלחמה הסובייטים הוצעדו מאות קילומטרים או הוסעו בקרונות רכבת. רבים הוצאו להורג בלי ביסוס.
האימפריה היפנית ראתה בשבי בושה, לוחמים יפנים העדיפו להתאבד מאשר להיות שבויים. מהצד השני, שבויי המלחמה הבריטים והאמריקאים במחנות היפנים זכו ליחס מבזה ותנאים של רעב וזיהום. במלחמת העולם השנייה תועדו ניסיונות בריחה רבים מהמחנות ע"י התחזות לגרמנים, חפירת מנהרות וכו', אך רוב הניסיונות כשלו והחמירו את יחסם של השובים לשבויים.
לאחר מלחמת העולם השנייה, ניסו להקפיד המדינות החתומות על האמנות הבינלאומיות על החוקים הכתובים באמנות. הצלב האדום פיקח על המחנות. אלו שלא היו חתומות אסרו שבויים בתנאים קשים ולא דיווחו על כך לצבא האדום.
החיים במחנות
בתחילה הרוב המוחלט של המחנות היו מחנות בתנאי כלא. המחנות הכילו צריפי אסירים, בהם חדרים, שבכל אחד מהם שוכנו שבויים רבים. בחדריהם השבויים נהגו ליצור פרטי אמנות- ציורים, שירים, פסלים, סיפורים, רקמה, תפירה, ופרטי מלאכה מעץ וחומרים אחרים, ובחלק מהמחנות גם למכור אותם או להחליף אותם עם פריטים של שבויים אחרים (סחר חליפין). בנוסף, הם יצרו משחקי קופסה מעץ להעברת השעמום. לחלק מהמחנות הגיעו שבויים לאחר התנתקות ממשפחתם, ולכן הם חרטו על עצים וקירות המחנה את שמותם, כשמה שמניע אותם היא התקווה הקטנה שכך ימצאו אותם בני המשפחה שלהם. לשבויים במחנות נופקה מנת מזון יומית, שהייתה פחותה בכמה עשרות אחוזים מהרמה הדרושה לאדם שאינו מועסק בעבודה גופנית, למרות שהשבויים עסקו בעבודה גופנית מאומצת. במלחמת העולם הראשונה פיקחו על המחנות הצלב האדום, שהשלימו להם את מנות המזון ע"י חבילות להם ולבני משפחותיהם. לרוב השבויים קיבלו מדים מיוחדים, אך ניתן היה להם לשמור על דרגתם. ככל שדרגת השבוי הייתה גבוהה יותר, כך יחס השובים אליו היה טוב יותר. עם קליטת השבויים למחנה ישנו תהליך רישום ותשאול, שם נקבע אם השבוי מחזיק בידע חיוני ויש לחקור אותו או לא.
עם השנים, בהן גדלה ההבנה שמחנות השבויים גובות כסף רב מהמדינות, הפכו רוב המחנות למחנות עבודה. בהם השבויים עבדו בשביל הצד השובה במפעלים, יערות וכו'. העבודה הייתה קשה וסיזיפית ורבים נהרגו. כאשר הפכו רוב המחנות למחנות עבודה, גם התנאים במחנות הוחמרו. במלחמת העולם השנייה נדחתה בקשת הצלב האדום להגיע למחנות ע"י היטלר, ולכן קיבלו השבויים במלח"ע השנייה בערך 100 קלוריות ליום. מחנות אלו היו שטחים פתוחים מגודרים בגדר תיל ומגדרי שמירה ללא מבני מגורים, לכן נאלצו השבויים לישון בחורים באדמה שחפרו לעצמם, חשופים למזג האוויר הקפוא ולמכות והתעללויות בידי שומרים. מנגד, במחנות של מלחמת העולם השנייה בהם השבויים היו אנשי צבא בכירים, היה יחס טוב יותר בהרבה לשבויים ותנאי מחנה טובים יותר בצורה משמעותית, כמו שאמר מפקח מחנה שבויים בגרמניה, שההבדל בין המחנות היה כמו "ההבדל בין יום ללילה, בין גיהנום לגן עדן". כמו לדוגמה, במחנה השבויים סטלאג לופט III, בהם השבויים היו אנשי צוות האוויר של בעלות הברית. במחנות אלו לרוב כן היו צריפים וחדרים, המנה היומית הייתה דומה לזו שדרושה לאדם שלא עוסק בפעילות גופנית, והיו תוכניות פנאי מאורגנות: הוקמו ליגות מתחרות בענפי ספורט כמו אתלטיקה, כדורעף, כדורסל, טניס, אגרוף, ספריות, לימודים אקדמיים מטעם הצלב האדום, תאטראות, עיתונים, חדשות, מוזיקה וכיו"ב.
שבויים מצבא אוסטרו-הונגריה ברוסיה, 1915.
ב. הצבא האדום
הצבא האדום (קיצור של הצבא האדום של הפועלים והאיכרים) הוא שמו של צבא הקבע של ברית המועצות, אחד הזרועות בכוחות המזוינים של ברית המועצות. הוא הוקם ע"י המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בשנת 1917, תקופת מלחמת האזרחים הרוסית, כדי להילחם במתנגדים. הצבא האדום נקרא כך בגלל צבע דגלו- צבע הקומוניזם.
הצבא האדום השתתף במספר מלחמות, הגדולות והמשפיעות מביניהן הן מלחמת האזרחים הרוסית, המלחמה הפולנית-סובייטית, מלחמת החורף,מלחמת העולם השנייה ומלחמת אפגניסטן. בין השנים 1918-1934 הצבא נוהל על ידי גוף הנקרא "המועצה המהפכנית הצבאית". היו שלושה ראשי מועצה והם לאון טרוצקי- ראש המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ומייסד הצבא האדום, מיכאיל פרונזה וקלימנט וורשילוב. בשנת 1934 המועצה בוטלה והפקידו העליון עבר לשר ההגנה, גם הוא קלימנט וורושילוב.
במהלך שנות תפקודו של הצבא האדום, נעשו "הטיהורים הגדולים"- יוסיף סטלין שרצה לבסס את שלטונו בברית המועצות, חיסל בכוח כל התנגדות אפשרית לשלטון, בין אם אמתית ובין אם מדומה. רוב הגנרלים של הצבא האדום חוסלו, כאשר עלה נגדם החשד הקל ביותר לפקפוק בשלטונו של סטלין. טיהורים אלו כללו בעיקר עינויים, עבודות כפייה בגולאג, הגליה, הוצאות להורג וכליאה. במסגרת הטיהורים הגדולים נעשו משפטי הראווה, משפטי מוסקבה, בהם נאלצו הנאשמים להתוודות בפומבי על קשרים מזויפים נגד הקומוניזם ופשעים שלא ביצעו כאשר מענים אותם. לאחר שהודו הם הוצאו להורג. לטיהורים, הריגת אנשי צבא בכירים כה רבים, הייתה השפעה הרסנית על הצבא. הם הפכו את הצבא האדום לגוף ענקי, מסורבל ונטול יכולת לפעולה עצמאית. עקב כך, הצבא האדום סבל מאבדות כבדות במלחמותיו ונאלץ לסגת משטחים נרחבים של ברית המועצות. מעריכים שבכל תקופת שלטונו, נרצחו כעשרה מיליון בני אדם במעשי הרצח של סטלין.
הצבא האדום אורגן ביחידות עצמאיות שנקראו דיוויזיות, אלו התכנסו לקורפוסים ואלו לארמיות. כמה ארמיות יחדיו היוו חזית. היו מספר סוגי דיוויזיות והם- דיוויזיית רגלים, דיוויזיית פרשים, דיוויזית צנחנים, דיוויזיה ממוכנת, דיוויזיית שריון ודיוויזיה הררית. מבחינה מספרית היה זה הצבא הגדול בעולם, ותחומי היתרון שלו על פני המערב היו: כמות הטילים הבליסטיים, צוללות משוכללות במספר רב, כמות הטנקים במזרח אירופה וכמות קני הארטילריה.
אחרי מלחמת העולם השנייה נקרא הצבא האדום בשם "הצבא הסובייטי", אך המשיך להיות ידוע גם בשם "הצבא האדום".
ג. מלחמת העולם השנייה
מלחמת העולם השנייה התרחשה בין השנים 1939-1945, והיא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות.
לפרוץ מלחמת העולם השנייה שלוש סיבות עיקריות-
-
שינויים משמעותיים במצב המדיני בעולם ובאירופה בפרט- לאחר מלחמת העולם הראשונה מפת אירופה השתנתה בצורה משמעותית. האימפריה האוסטרו- הונגרית פורקה, שטחים מהאימפריה העותמאנית נכבשו ע"י בריטניה וצרפת, רוסיה עברה מהפכה ושם עלה השלטון הקומוניסטי ובעקבות חוזה ורסאי צומצמו שטחי גרמניה ונוצרו בתוך אירופה תשע מדינות חדשות. ולכן, נוצרו בריתות בין המדינות- מדינות המערב, שכללו את בריטניה וצרפת ובהמשך גם את ברית המועצות, ארה"ב וסין, ומדינות הציר, שכללו בתחילה את גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית ולאחר מכן גם את יפן הקומוניסטית. מדינות המערב שאפו לשלום, בהשפעת רעיונות הלאומיות והדמוקרטיה, והאמונה שלכל עם ולאום מגיעה הזכות להגדרה עצמית והקמת מדינה. בנוסף, חששו ממלחמה נוספת ולכן העדיפו ליצור שלום.אך, התוצאות היו שונות מהמצופה. רעיונות הלאומיות היו מנוגדות לאימפריאליזם הבריטי והצרפתי, ובמזרח התיכון דרשו המדינות לחדול מהשלטון האימפרילי. בחלק מהמדינות האירופאיות קיבלה הלאומיות משמעות לאומנית, פשיסטית או גזענית. מדינות הציר התאחדו משום שחיפשו תשובה לקשייהן בדמות משטרים טוטליטריים. גם יפן, שהחלה מגמה לאומנית וצבאית, וכבשה חלקים מסין ואיים שונים בסביבתה, חברה בסופו של דבר לגרמניה ואיטליה.
-
עליית המשטר הנאצי בגרמניה- לאחר מלחמת העולם הראשונה, גרמניה סבלה מבעיות כלכליות קשות, אבטלה, התמוטטות מפעלים ועוני. המפלגה הנאצית, בראשות היטלר הציגה הנהגה חזקה וטענה שיש בכוחה להוציא את גרמניה מן המשבר ולהחזיר אליה את הכבוד, ולכן הפכה המפלגה הנאצית למפלגה הגדולה ביותר בבחירות, והיטלר מונה לקנצלר (ראש הממשלה) גרמניה בשנת 1933. מאז החל לבסס את שלטונו וככל שחלף הזמן נקט בצעדים יותר ויותר חריפים, שכללו הוצאות כל המפלגות מלבד המפלגה הנאצית אל מחוץ לחוק והעברת סמכויות החקיקה לידי הממשלה.
-
תוקפנות מדינות הציר וגרמניה בפרט מול מדיניות הפיוס של המערב- בשנתיים הראשונות לשלטונו, היטלר הציג את גרמניה כמדינה שוחרת שלום. אם כי להיטלר היו כוונות אחרות לחלוטין, אותן התאמץ להסתיר בתחילת שלטונו. צעדיו של היטלר נבעו מן האידאולוגיה הנאצית, על פיה מטרתה של גרמניה לכבוש שטחים נרחבים באירופה, בעיקר פולין וברית המועצות ולהפוך לאימפריה (הרייך השלישי). בשטחים בהם תשלוט יוכל "הסדר החדש", על פיה היטלר יהרוס את העולם ויבנה עולם חדש על חרבותיו כאשר מניעים אותו שני עקרונות- מרחב המחיה (לאפשר מרחב מחיה לעם הגרמני בשטחים הנרחבים שתכבוש) ותורת הגזע (בראש יעמדו הארים ומתחתיהם הסלאבים שישמשו כעבדים. יהודים, צוענים, שחורים והומוסקסואלים יושמדו). למרות שניסה להסתיר את כוונותיו האמיתיות בשנתיים הראשונות, אט אט התקדם לעבר מטרותיו בזהירות. כאשר ראה שמדינות המערב נוקטות מדיניות פיוס, התחיל בשנת 1935 לנקוט צעדים חריפים ומשמעותיים. בשנה הזו הכריז על כך שחוזה ורסאי מבוטל מבחינתו, מה שאומר שגרמניה תחזור לשדרג ולהעצים את צבאה. שנה לאחר מכן התחיל בפלישות- תחילה לחבל הריין המפורז, בשנת 1939 כבש את כל צ'כוסלובקיה וחלקים מליטא. גרמניה החלה להשתתף במלחמות כמו מלחמת האזרחים בספרד וכרתה ברית עם איטליה הפשיסטית ויפן. בנוסף אוחדה עם אוסטריה לאחר איומים מצד גרמניה. בנוסף, חתמה ב1939 על חוזם אי-התקפה עם ברית המועצות, שקבע כי כאשר תתחיל המלחמה גרמניה תקבל את מערב פולין, וברית המועצות את פינלנד, המדינות הבלטיות, מזרח פולין וחלקים מרומניה.
בתחילת המלחמה פלשה גרמניה לפולין וכבשה את כולה. בעקבות זאת, בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה. שנה לאחר מכן, ב1940 כבשה גרמניה גם את דנמרק ונורווגיה, מה שלווה בהנחתת כוחות של בעלות הברית בנורווגיה שנכשלו ולכן הוחלף ראש ממשלת בריטניה, צ'מברליין בווינסטון צ'רצ'יל. באותה השנה כבשה גם את בלגיה, לוקסמבורג, הולנד ופלשה לגרמניה, אך נחתם הסכם שביתת נשק בין גרמניה לצרפת. הכיבושים של גרמניה היו מהירים ויעילים. במהלך כל הכיבושים של גרמניה פעלו בריטניה וצרפת נגד גרמניה, ולכן בשנת 1940 החלה גרמניה לתקוף אווירית את אנגליה ולונדון בפרט. מסע הכיבושים המשיך ולמדינות הציר נאלצו להצטרף בולגריה ורומניה. מדינות הציר כבשו את יוגוסלביה ויוון. בחלק מהמדינות שנכבשו קמו תנועות התנגדות שעסקו בלוחמת גרילה, פעולות חבלה ואיסוף מודיעין בעיקר. אלו קיבלו סיוע מבעלות הברית והממשלות של המדינות הכבושות, שהתמקמו בלונדון. בשנת 1940 ווינסטון צ'רצ'יל את הרשות הבריטית לפעולות מיוחדות כדי לתאם את ההתנגדות במדינות האירופיות השונות.
במסגרת חוזה אי התקיפה בין ברית המועצות לגרמניה, קיבלה ברית המועצות את השטחים שיועדו לה, אך ב1941 יצאה גרמניה למערכה נגד ברית המועצות ופלשה אליה במבצע עצום- "מבצע ברברוסה". הגרמנים התקדמו במהירות לאורך כל החזית הסובייטית, הצליחו לכבוש את אוקראינה, חצי העיר קרים וסטלינגרד. על העיר לנינגרד הטילו מצור במשך שלוש שנים. את עיר הבירה מוסקבה לא הצליחו לכבוש. הגרמנים ביצעו השמדה המונית של יהודים, צוענים וקומוניסטים בברית המועצות. במהלך הקרבות על ברית המועצות נשבו לוחמים סובייטים רבים בידי הנאצים, אותם רצחו באמצעות הרעבה או שלחו למחנות שבויים בגרמניה. רוב מחנות השבויים היו מחנות עבודה לטובת הנאצים. במחנות השבויים היו תנאי תברואה לקויים מאוד, מנות מזון מצומצמות ביותר ויחס משפיל ומבזה מצד הנאצים. הגרמנים נתקלו בקשיים רבים עם כניסתם לברית המועצות. הקור העז של חורף 1941-1942 פגע בכושר הלחימה של החיילים ואת פעולות הלחימה שלהם. בנוסף, מרחביה האינסופיים ומשאבי כוח האדם האינסופיים שלה היוו מכשול לנאצים. הסובייטים ביצעו מתקפת נגד בסטלינגרד, ובחזית זו נכנעו הגרמנים. עד סוף 1943 הדפו הסובייטים את הגרמנים במרכז בחזרה לגבול פולין וב1944 שוחררה לנינדרג מן המצור שהוטל עליה לאחר שנהרגו בה כמליון סובייטים. בשנה זו החלו הסובייטים להתקדם לתוך אירופה, תוך כדי הדיפת הגרמנים ושחרור רוב מדינות מזרח אירופה מידי מדינות הציר. המלחמה בצד הסובייטי הייתה מכריעה יותר מכל הקרבות והחזיתות במלחמת העולם השנייה. היקף המלחמה בצד הסובייטי היה אדיר וספק אם מדינות הציר היו מובסות לולא התערבות הסובייטים. ניתן להבין כמה גדול היה היקף המלחמה בחזית הסובייטית, מהעובדה שהקצה היטלר להתקפה על ברית המועצות יותר משלושה מיליון חיילים נאצים, 2000 מטוסים ו3350 טנקים. 80 אחוז מכלל האבדות הנאציות במלחמה עד 1944 היו בחזית הסובייטית. בהתאם, גם האבדות בצד הסובייטי היו עצומות. להמחשה, בשני חודשי לחימה בשנת 1943, שהייתה שנת ניצחונות מצד הרוסים, סבל הצבא האדום מספר אבדות שהיה שווה למספר האבדות של ארצות הברית. במהלך המלחמה גויסו 34.5 מיליון גברים ונשים לצבא האדום, ושיעור האבדות שלהם הגיע ל84 אחוזים- 6 מיליון הרוגים, 15 מיליון פצועים, 4.5 מיליון שבויים או נעדרים ו4 מיליון נכים עקב מחלות או כור. שיעור האבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית לא מדויק, וכנראה נע בין 17 מיליון עד 40 מיליון.
"אולי רק מפלצת כמו סטאלין יכול היה להכריע מפלצת כמו היטלר", אומר זאב גלילי בטור המקוון שלו.
כאשר חברה ארצות הברית למדיניות המערב, התאפשר לממלכה המאוחדת ושאר בעלות בריתה להתחיל במתקפות נמרצות יותר נגד מדינות הציר וגרמניה. בעלות הברית פלשו לאיטליה ב1933 וב1944 פתחו במבצע עצום לכיבוש מערב אירופה שמוכר בשם "הפלישה לנורמנדי" ובעלות הברית הפציצו את גרמניה מן האוויר וכבשו מדינות שבשליטתה. כמובן שהגרמנים פתחו במתקפת נכד אך בינואר 1945 הצליחו בעלות הברית המערביות להדוף את הכוחות הגרמניים ופתחו במתקפה הסופית. באפריל 1945 נפגשו הכוחות האמריקאים, הבריטיים והסובייטים על אדמת גרמניה ובמאי של אותה השנה נכנעה גרמניה ללא תנאי.
במהלך המלחמה, מדינות הציר גם התקדמו באפריקה ובמזרח התיכון. צרפת שלטה על אזורים נרחבים באפריקה ובמזרח התיכון, ולכן כאשר עברה צרפת לשליטת גרמניה, האזורים הללו עברו לשליטת מדינות הציר. בנוסף התקדמו כוחות מדינות הציר ללוב, מצרים, סוריה לבנון, אתיופיה, אריתראה וסומליה. אך בסוף חלקן נכבשו בקרב עיקש ע"י הבריטים. גם בעלות הברית התקדמו באפריקה ובמזרח התיכון- הבריטים כבשו את סוריה, לבנון ועיראק והם והסובייטים התחלקו בשטחי איראן.
במהלך מלחמת העולם השנייה התרחש אירוע נוסף חדש מסוגו ומשמעותי מאוד. יפן, שהחלה במלחמה עם סין עוד ב1937, הצטרפה למדינות הציר בשנת 1941. הפעולה הראשונה שלה הייתה תקיפה מהאוויר ומהים של בסיס הצי האמריקאי פרל הארבור בהוואי. אחד עשר כלי שיט טובעו ועשרות נפגעו וכ3300 מאנשי הצי האמריקני נהרגו. לכן הכריזה ארצות הברית מלחמה על יפן. באותה העת יפן כבשה שטחים נרחבים בסין, בהודו ובגינאה החדשה ואת הפיליפינים, מלאיה, הונג קונג וסינגפור. כיבוש השטחים בהודו איימה על בריטניה, ששלטה בהודו. האמריקנים לא שתקו וב1943 החלו להתקדם בכל החזיתות נגד היפנים. יפן, שהייתה בדרך לתבוסה, סירבה להיכנע, ומה שנותר לאמריקנים לעשות הוא להכניס כוחות אמריקנים גדולים ליפן או להשתמש בנשק חדש שפותח במהלך המלחמה: הפצצה הגרעינית. אמריקה בחרה להטיל שתי פצצות גרעיניות על יפן בערים נגסאקי והירושימה. בהפצצות נהרגו כ215,000 יפנים ויפן נכנעה.
במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה גם השואה- מעשי רצח עם ורדיפות אתניות שנעשו ע"י גרמניה הנאצית. בעיצומה של המלחמה מטרת השואה הייתה השמדה שיטתית של כל בני העם היהודי, מה שידוע בשם "הפתרון הסופי", כחלק מתכניתם של הגרמנים להחיל את "הסדר החדש" בעולם- להרוס את העולם ולבנות עולם חדש על חרבותיו, שבו הארים יהיו הגזע העליון, הסלאבים יהיו עבדיהם וכל השאר ימותו. מספר הנרצחים היהודים בשואה הוא בערך שישה מיליון. באומדן, נרצחו במחנות ההשמדה כ-3.5 מיליון יהודים. כ-1.5 מיליון נוספים הומתו ברציחות המוניות בידי האיינזצגרופן (יחידות חיסול), וכמיליון יהודים מתו בגטאות ובצעדות המוות מרעב, מתשישות, ממחלות, ניסויים בבני אדם וכו'. למרות שלרוב המושג "שואה" מתייחס לרצח העם היהודי, במהלכה נרצחו גם מיליוני צוענים, הומוסקסואלים, גרמנים בעלי מוגבלויות פיזיות ונפשיות, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה סובייטים.
מספר האבדות במלחמה מוערך כ50 מיליון ל90 מיליון, אך הסברה המקובלת היא 64 מיליון. אלו כוללים חיילים, אזרחים ועמים שנרצחו בצורה שיטתית. לבעלות הברית נהרגו כ12 מיליון חיילים, מתוכם כ9 מיליון חיילים סובייטים, ולמדינות הציר נהרגו 6 מיליון חיילים, מתוכם כ3 מיליון חיילים גרמנים. לאחר המלחמה נותרו מליוני פליטים ברחבי אירופה, מיליונים מהם גרמנים שגורשו מהשטחים הכבושים. הרס רב נוצר בעקבות ההפצצות האוויריות משני הצדדים. הכלכלה האירופית התרסקה.
בעולם נוצרו שני גושים דיפלומטיים חדשים- הגוש המערבי בראשות ארה"ב שכולל את מערב אירופה והגוש המזרחי שכולל את ברית המועצות ומזרח אירופה. בין הגושים נוצרה מתיחות, בעיקר בגלל יחס חשדני מצד רוב העולם כלפי כוונותיה של ברית המועצות. המתיחות התפחה למאבק אידאולוגי, טכנולוגי וצבאי שכונה "המלחמה הקרה". המאבק לא הגיע עד לכדי מלחמה ישירה, בשלל החשש שמלחמה כזו תכלול שימוש בנשק הגרעיני שהופיע בסוף מלחמת העולם השנייה והיה בשימוש של ארה"ב כלפי יפן.
בעקבות ועידות יאלטה ופוטסדאם, חולקו למעצמות שטחים בגרמניה, פינלנד, פולין, יפן וכו'. גרמניה חולקה לשני חלקים- גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית.
מכיוון שנכשלו המעצמות האירופיות של לפני המלחמה, הן פינו את הקולוניות שהיו תחת שליטתן. כך הסתיים האימפריאליזם המודרני שהחל במאה ה19.
לאחר המלחמה שאפו האירופאים לשקם את היבשת ולמנוע מלחמות נוספות "מיותרות". ארה"ב השקיעה מיליארדי דולרים בשיקום מערב אירופה שנכלל בגוש המערבי שבראשותה. גופים רבים הוקמו במטרה ליצור שיתוף פעולה כלכלי בין מדינות אירופה, שלאחר סיום המלחמה הקרה הפכו לאיחוד האירופאי המוכר כיום. ביוני 1945 הוקם גם האו"ם, שמטרתו לשמור על השלום העולמי.
ועידת יאלטה ובה שלושת הגדולים- צ'רצ'יל, סטלין ורוזוולט.
פרק 2- הצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה
א. ההכנות למלחמה - גיוס חיילים סובייטים לצבא האדום בתקופת המלחמה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, ניסו הסובייטים להסיק מסקנות מן התנהלותם במלחמה ולכן החליט לב טרוצקי, שר החוץ בממשלתו של לנין, לארגן מחדש את הצבא הרוסי שפרש ממלחמת העולם הראשונה לאחר הסכם של ויתור שטחים לגרמניה. ארגון הצבא מחדש נעשה בשני מישורים- האחד אנושי והשני טכנולוגי.
במישור האנושי, העניקה חוקת ברית המועצות ב1918 שיוויון זכויות מלא לכל תושביה כולל היהודים. עקב כך, הוכרז על גיוס חובה לצבא האדום, שנרתם להגן על המהפכה שנעשתה ברוסיה- ממונרכיה שבראשה צאר לרפובליקה סובייטית בה השלטון נתון בידי המועצות הסובייטיות הנבחרות. בסתיו 1918 מנה הצבא האדום 800,000 חיילים במסגרת 40 עוצבות. במהלך השנים עלה מספר המתגייסים ובימים הראשונים למלחמה המשיכה ברית המועצות לגייס חיילים עד שהגיעה לגיוס של כמעט 30 מיליון חיילים חדשים לשורות צבאה. סטודנטים באוניברסיטה או בעלי בעיות רפואיות לא חויבו להתגייס לצבא, אך חלקם החליטו להתנדב.
לכל אורך הגיוס וגם במהלך המלחמה, השקיעה ברית המועצות במערך התעמולה שלה. כל הזמן הבליטה התעמולה הסובייטית את הסכנה של המפלצת הנאצית ואת אכזריותו של היטלר- היא הסבירה את תורת הגזע הנאצית שתוכל להביא לטבח התושבים הסובייטים או לשעבודם לנאצים במידה ותיכבש המדינה והציגה את האכזריות של היטלר כלפי התושבים בשטחים שכבר כבש. את סטלין הציגה כטוב ונבון, אף על פי שכיום אנו יודעים כי לעתים נקט במעשים קשים ואכזריים שדומים לאלו של היטלר. בנוסף התעמולה הזכירה לכל אורך הדרך את רעיון הנאמנות למולדת, אמא רוסיה ואת ההיסטוריה המפוארת של ברית המועצות. כאשר ברית המועצות החלה לגבור על גרמניה הנאצית, התעמולה הדגישה והקצינה את הניצחון הסובייטי הוודאי במידה ויאזרו הלוחמים אומץ וגבורה. ברית המועצות הייתה מדינה טוטליטרית ולכן בדומה לגרמניה הנאצית יכלה להביא לשינוי קיצוני בדעתו של העם בעזרת אמצעי התקשורת שנשלטים ע"י המנהיג בלי לעורר התנגדות בקרבו של העם. ואכן התעמולה עובדת- המורל והפטריוטיות של העם "עולים דרגה" והחיילים מוכנים לוותר על חייהם למען המולדת והבסת הנאצים. הם אפילו פונים בעצמם במכתבים לבני קהילותיהם ומעודדים אותם להתנדב לצבא ולתרום את חלקם במלחמה נגד הנאצים האכזריים. מנגד, באותה התקופה בוצעו "הטיהורים הגדולים". סטלין חשש שיודח מהשלטון, ולכן הוציא להורג את כל מי שרק נחשד בחשד הכי קטן באי תמיכה בו. הוצאו להורג כמעט כל הקצינים הבכירים בצבא- כעשרות אלפי קצינים, והדרג הפיקודי של הצבא האדום חוסל כמעט לגמרי. הטיהורים גרמו לכל הקצינים שלא טוהרו לחשוש מנקיטת יוזמה כלשהי. סטלין החליף את כל הקצינים שטוהרו במי שתמכו בו, ללא כל קשר ליכולת הצבאית שלהם. לטיהורים הגדולים הייתה השפעה הרסנית על הצבא, ולכן כל המאמצים שנעשו והכסף שהושקע להרחבת הצבא ולמימוש קצה יכולתו לא הספיקו כלל.
במישור הטכנולוגי, עבדו הסובייטים רבות על התאמת הצבא לרוח הזמן- הפיכת אמצעי הלחימה למכניים וממוחשבים. לשם כך, קיבל הצבא האדום תקציבי ענק. מספר הטנקים והמטוסים שהיו לצבא האדום ערב מלחמת העולם השנייה היה שווה למספר הטנקים שהיה לכל שאר הצבאות שנלחמו יחדיו. טנק מרכזי שיצרו הרוסים היה T-34. אך הסובייטים היו עסוקים בכמות ולא באיכות- רוב הטנקים והמטוסים היו מיושנים ביחס לצבאות המערביים ובמיוחד ביחס לגרמניה. עקב כך, הנאצים התייחסו לסובייטים לא רק כגזע נחות שיעבוד אותם לאחר מימוש "הסדר החדש", אלא גם כחסרי יכולת טקטית שהדבר היחיד שברשותם הוא האומץ של כל חייל סובייטי, עד כדי כך שעל מנת להרגיע את הגנרלים שלו, היטלר אמר להם: "עליכם רק לבעוט בדלת, וכל המבנה הרעוע יקרוס עד הייסוד". אבל בניגוד לנאצים, ראו עצמם הסובייטים כחזקים ורבי עצמה בזכות אמצעי הלחימה הרבים שהיו ברשותם.
דגם טנק T-34.
ב. הצבא האדום בזמן המלחמה
ערב המלחמה, חתמו ברית המועצות וגרמניה על הסכם ריבנטרופ- מולוטוב לתקופה של עשר שנים. ההסכם קבע אי-תקיפה במהלך המלחמה, ופלישה משותפת לפולין וחלוקה שלה ביניהן.
ולכן בספטמבר 1922 נכנס הצבא האדום לפולין במסגרת ההסכם.
אך, בשנת 1941 הפרה גרמניה את הסכם אי התקיפה ע"י פלישה לברית המועצות במבצע העצום- "מבצע ברברוסה". כך נפתחה החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, שגבתה יותר קורבנות מבכל חזית.
הצבא האדום הגיע ללחימה נגד גרמניה בלי כל הגנרלים הוותיקים שלו בגלל הטיהורים הגדולים שניהל סטלין- הוצאה להורג של כל גנרל שנחשד בחשד הכי קטן להתנגדות או אי הסכמה עם סטלין. אלו שכן נשארו בחיים פחדו להביע את דעתם בדבר הלחימה. לכן גויסו 30,000,000 חיילים סובייטים לצבא האדום, אך לא כולם היו מיומנים.
בין שתי מלחמות העולם, קיבל הצבא האדום תקציבי ענק על מנת לשכלל את אמצעי הלחימה שלו- אמצעי הלחימה הפכו לממוכנים, יוצרו טנקים גדולים וחדשים. אמצעי הלחימה של הסובייטים היו רבים, אך עדיין לא משוכללים ויעילים כמו אלה של הנאצים.
בעת הפלישה הצליחו הגרמנים לכבוש כמה ערים מרכזיות, ועל לנינגרד הטילו מצור שנמשך למעלה מ3 שנים. כאשר הגרמנים הגיעו למוסקבה, התעשתו הלוחמים הסובייטים והצליחו להדוף את הגרמנים. ב1942 התחילו הסובייטים במתקפת נגד בסטלינגרד, ובחזית זו נכנעו הגרמנים. אט אט החלו לסגת מהחזית הדרומית ועד סוף 1943 הדפו הסובייטים את הגרמנים במרכז לגבול פולין. בתחילת 1944 שוחררה לנינגרד מהמצור. אז החלו הסובייטים להתקדם לתוך אירופה תוך הדיפת הגרמנים ושחרור מדינות מזרח אירופה. במאי 1945 נכנעו הגרמנים.
למרות השיבושים בתחילת המלחמה וחוסר ארגון הצבא, הצבא האדום לא נכנע והיה הצבא המרכזי בבעלות הברית לשחרור אירופה מידי הגרמנים וסיום המלחמה.
חיילים סובייטים בלחימה באזור התעשייה ההרוס של סטלינגרד.
פרק 3- שבי חיילי הצבא האדום בתקופת המלחמה
א. תפיסת החיילים ולקיחתם לשבי
ב22 ביוני 1941 יצאה גרמניה למערכה נגד ברית המועצות ופלשה אליה במבצע עצום שנקרא "מבצע ברברוסה", תוך הפרת חוזה אי התקיפה בין ברית המועצות לגרמניה, הסכם ריבנטרופ מולוטוב. בשביל הנאצים היציאה לתקיפה לא הייתה מבצע צבאי רגיל ולא מלחמה בין שתי מדינות או שתי צבאות במובן של המילה על פי המערביים, אלא מלחמה בין שתי אידאולוגיות- בין האידאולוגיה הנאצית לבין האידאולוגיה הבולשביקית. בין האריים הגרמניים לבין הסלאבים התת-אנושיים שעתידים להיות עבדים. הגרמנים לא ראו את הסובייטים כשווי ערך מבחינה גזעית, ולכן ראו בהם כמכשול בדרך לכיבוש הגרמני בשם "מרחב המחיה". בשל אופי הלחימה- לחימה נגד האויב האידאולוגי הגדול, הם טענו שהיא חייבת להתנהל עם אמצעים חסרי תקדים, חסרי רחמים וחסרי פשרות.
גרמניה נעזרה בסיוע פינלנד, הונגריה ורומניה. במהלך החודשים הראשונים הם התקדמו במהירות לכל אורך החזית הסובייטית והצליחו לכבוש את אוקראינה, חצי האי קרים וסטלינגרד. על העיר לנינגרד הטילו מצור שנמשך למעלה מ3 שנים. הם אף הגיעו עד לעיר הבירה מוסקבה, אך נכשלו לכבוש אותה. במהלך הקרבות הקשים על הערים הגדולות כותרו מיליוני לוחמים סובייטים, מנותקים מאספקה ומתגבורת ולכן נאלצו להיכנע לנאצים.
הפיקוד העליון הגרמני אכן ציפה לקחת שבויים סובייטים אך לא ציפה למספר כה עצום ורב. רוב השבויים הסובייטים נלקחו למחנות שבויים שמוקמו בעיקר בגרמניה ובפולין, שם שהו תקופה ארוכה בתת תנאים. רבים השבויים שמתו במחנות, אך רבים גם השבויים שמתו בדרך למחנות.המסע למחנות נעשה בשתי דרכים- מסע רגלי או מסע ברכבות משא.
המסע הרגלי היה מעין צעדות מוות, צעדות מן החזית אל מחנות השבויים. הלוחמים הוצעדו מאות מיילים בדרכם לגרמניה ופולין. את הלילות בילו במכלאות מוקפות תיל ומגדלי שמירה דוקרניים עם גרמנים חמושים. עברו ימים שלמים בהם לא קיבלו מזון בסיסי ודל. הגוססים מרעב ומקור ואלו שהתמוטטו בזמן הצעידה נורו במידיות וללא כל אזהרה על ידי החיילים הגרמנים. החיילים היו בועטים באסירים שמעדו מעט, ואם לא יכל לקום בזמן, נורה. במהלך הצעידות הם נחשפו למחלות, קור ופגעי מזג אוויר קשים, שהעלו את שיעור התמותה באופן משמעותי.
המסע ברכבות המשא נעשה בגלל השלג שהתחיל לרדת בנובמבר 1941 שגרם למסעות הרגליים להיות בלתי אפשריים. לכל קרון הוכנסו שבויים סובייטים רבים. הצפיפות, המחנק, המחלות והמחסור באוכל ובמים גרמו לאובדן חיים עצום. המתים נשארו בקרונות עד לסוף המסע, שנמשך בין שבוע וחצי לכמה שבועות. כאשר המסע הלא אנושי הסתיים הגברים המתים נזרקו בשטח. המדיניות האכזרית שננקטה על ידי הגרמנים הנאצים כלפי השבויים הסובייטים התאפשרה משום שברית המועצות לא חתמה על אמנת ז'נבה בדבר שבויי מלחמה, שקבעה כי השבויים צריכים להיות מוחזקים בתנאים סבירים ועל השובים לשמור עליהם בחיים.
חיילים גרמנים חוצים את הגבול ביום הפלישה לברית המועצות, 1941.
ב. מדיניות הנאצים לכלל חיילי הצבא האדום בשבי
הגרמנים הנאצים נקטו במדיניות של כליאת השבויים הסובייטים במחנות שבויים שכונו סטלאגים. המחנות היו מחנות מאולתרים- רק שטחים פתוחים מגודרים בגדר תיל ומגדלי שמירה וברובם ככולם לא היו מבני מגורים לשיכון השבויים. לפיכך, השבויים נאלצו לחפור בורות באדמה ושם לישון, גם בחורפים הקשים של אירופה, כשהם חשופים למזג האוויר הקפוא ולמכות והתעללויות בידי השומרים הנאצים. במחנות הבודדים לאנשי צבא בכירים בהם היו מבני מגורים, אלו היו רק ביתנים עם גגות ללא קירות.
בשנת 1942, הבינו הגרמנים שהחזקת השבויים הסובייטים עולה להם כסף רב ושאפשר לנצל אותם לעבודה על מנת לצמצם עלויות. מאז מחנות שבויים רבים הפכו למחנות עבודה לייצור כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, חטיבת עצים, כריית מחצבים, סלילת כבישים וכיו"ב.
הנאצים נקטו במדיניות הרעבה מסיבית כלפי השבויים הסובייטים. כמעט ולא סופק להם אוכל- מנת המזון הרשמית שהוגדרה ע"י הנאצים הייתה 2,200 קלוריות ליום בשביל השבויים שעובדים בעבודות סיזיפיות במחנות, למרות שזוהי מנה שלא מספיקה כדי לקיים חיים לאורך זמן. בפועל, השבויים קיבלו הרבה פחות ממנת המזון הרשמית, לרוב מנות שמכילות כמה מאות בודדות של קלוריות ליום- בעיקר מרק עם מלח ולעתים חתיכות בשר רקוב ותו לא. ישנם דיווחים על שבויים נואשים שניסו להעלים את רעבם ע"י אכילת דשא ועלים. לשבויים חולים צמצמו עוד יותר את מנות המזון, מכיוון שאינו שימושי יותר לעבודה. שבויים רבים נהרגו עקב מחסור במזון בשילוב עבודה מאומצת וקשה. בשל דחיית אמנת ז'נבה, לא התירו הגרמנים לארגון הצלב האדום להיכנס למחנות ולהשלים את מנות המזון לשבויים הסובייטים.
בנוסף לרעב, גם מגפות רבות פרצו במחנות. עוד בצעדות ובקרונות המשא בדרך למחנות, הצפיפות הלא הגיונית גרמה להתפשטות מחלות בקרב השבויים. במחנות, השבויים היו חשופים למזג אוויר קיצוני ופגעיו- ללא בגדים שישמרו על חום גופם או קורת גג, וגם עבדו מבוקר עד לילה עד שהיו תשושים וחלשים. לא היו מקלחות או מים זורמים ולא הייתה יכולת להשיג תרופות. עקב הסיבות האלו, בסוף 1941 המגפות הפכו לגורם העיקרי למוות- כמעט 5000 שבויים סובייטים מתו בכל יום.
לא רק ההזנחה גרמה למוות של שבויים סובייטים במחנות. לעתים קרובות, הרגו הגרמנים שבויים בכוונה תחילה. הגרמנים ירו בכל שבוי שהתנגד להם, עשה שלא כחוקי המחנה או ניסה לברוח ללא כל אזהרה והיסוס. גם בשבויים החולים, הפצועים והלא כשירים לעבודה ירו על מנת להסיר מהצבא את האחריות עליהם שכרוכה בעיקר בכסף, ובזמן מלחמה כסף משחק תפקיד חשוב. לדוגמה ניתן לקחת את ניסויי הגז: במקור, מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ היה מיועד לשבויים סובייטים. מפקד המחנה רודולף הס ערך ניסויים עם אמצעי ההרג המרכזי של הנאצים- ציקלון B. הניסוי הראשון בגז נעשה על 250 שבויים סובייטים שהוכרו כלא כשירים לעבודה. צו גרמני שהוצא ב8 בספטמבר 1941, הצהיר ששימוש של נשק נגד שבויים סובייטים נחשב לחוקי- הזמנה ברורה לחיילים גרמנים להרוג שבויים סובייטים עם פטור מעונש.
התנאים במחנות ויחס הגרמנים לסובייטים יצרו מציאות מפלצתית, של שלדי אדם קפואים, חולים, ושבורים מנטלית. 5.7 מיליון חיילים סובייטים נשבו בידי הנאצים, מתוכם 3.3 מיליון מתו.
היינריך הימלר, המוציא בפועל של "הפתרון הסופי", מבקר במחנה שבויים סובייטים.
ג. מדיניות הנאצים לחיילי הצבא האדום היהודים
יחסה של גרמניה הנאצית לשבויים יהודים נקבע על פי הצבא של השבוי. כלפי החיילים היהודים מצבאות המערב לא הונהגה מדיניות מיוחדת, כלומר היחס אליהם היה כאל שאר השבויים, אך לא כך היה המצב במזרח.
הייתה זו טעות קטלנית להודות שאתה יהודי בצבא הסובייטי אם נלקחת כשבוי של הגרמנים.
ההוראה הייתה להפריד בין שבויים על פי השתייכותם הלאומית והגזעית. ולכן, עוד לפני הקליטה למחנות או במחנות מעבר שקרובים לחזית בה נתפסו השבויים הסובייטים, ערכו הגרמנים מסדרי זיהוי על מנת לזהות מי יהודי ומי לא. שם נעשתה הפרדה בין יהודים ללא יהודים. מכיוון שבתעודת הלוחם מטעם הצבא האדום לא צוינה דתו (האידאולוגיה הקומוניסטית), לא היה מסמך רשמי שמצהיר על יהדותם. מהסיבה הזו מרבית היהודים ניסו להסתיר את דתם ע"י המצאת זהויות חדשות. אך, דינו של כל מי שנחשד כיהודי או היה נראה "כמו יהודי" היה כדינו של יהודי, והיו גם סממנים דתיים שהסגירו אותם- חלק מהלוחמים נשאו בסתר מגני דוד, תפילות ולפני שנשבו גם דיברו ביידיש. לעתים גם השבויים האחרים או המקומיים הסגירו אותם.
במידה ויהדותם נשמרה כסוד לכל אורך הזמן, היחס אליהם היה כאל שאר השבויים הסובייטים.
ברוב המקרים, ברגע שזוהו כיהודים נורו במידיות או קובצו לקבוצות קטנות ואז נורו ע"י יחידות החיסול של האיינזצגרופן.
לפעמים הגרמנים שלחו את היהודים למחנות ריכוז והשמדה ושם נרצחו. חלק מהחיילים לא נשלחו ישר, אלא קודם כל הגיעו למחנות השבויים ע"י מסע בקרונות משא, ועוד פעם היו צריכים לעבור את מסכת העינויים הזו בצפיפות הנוראית. כשהגיעו למחנות הריכוז וההשמדה, היו ככל שאר היהודים שם.
ידוע לנו גם על מקרים של ניסויים בשבויים היהודים, בעודם בהכרה מלאה.
200,000 חיילים סובייטים יהודים נשבו בידי הנאצים.
שבוי מלחמה סובייטי יהודי שנתפס על ידי הצבא הגרמני, אוגוסט 1941.
ד. השוואה- סיכום ומסקנות
מאז עליית המשטר הנאצי לגרמניה שהיטלר בראשו בשנת 1933 ועד לסוף מלחמת העולם השנייה ב1945, נקטה גרמניה במדיניות חוץ תוקפנית כלפי מדינות הפיוס של המערב, שכוללות את ברית המועצות. המדיניות הזו נבעה מן האידאולוגיה הנאצית, שחלק ממטרתה להפוך את הסלאבים (גם הסובייטים) לעבדים ולהשמיד "גזעים נחותים" לטענתם, בעיקר יהודים. כאשר פלשה גרמניה לברית המועצות ושבתה חיילים סובייטים רבים מהצבא האדום, היא עשתה הפרדה בין יהודים ללא יהודים. אם היחס של הנאצים לשבויים הסובייטים היה מבזה ומשפיל, אז היחס לשבויים הסובייטים היהודים היה חמור פי כמה וכמה. לפניכם טבלת השוואה שתסכם את ההבדלים ביחס שנקטו הגרמנים הנאצים:
נספחים
לשם מציאת מידע, תמונות, ספרים וכו' נעזרתי בחריטון גרינבלט, שלמד באוניברסיטה באודסה, ברית המועצות, והחליט להתנדב לצבא האדום בגיל 17 בתחילת המלחמה.
חריטון ואני בביתו. ניתן לראות שהוא לובש את החולצה עם אותות הגבורה והעיטורים שקיבל מהצבא האדום.
ביבליוגרפיה
-
יוסיף סטלין. (2016, 5 במאי). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A3_%D7%A1%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F#.D7.91.D7.9E.D7.9C.D7.97.D7.9E.D7.AA_.D7.94.D7.A2.D7.95.D7.9C.D7.9D_.D7.94.D7.A9.D7.A0.D7.99.D7.99.D7.94
-
רצח שבויי מלחמה סובייטים בידי הנאצים. (2016, 20 בפברואר). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%99%D7%99_%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%91%D7%99%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%93%D7%99_%D7%94%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%9D -
מחנה שבויים. (2016, 14 במרץ). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94_%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D -
שבוי. (2016, 11 בפברואר). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%99 -
הצבא האדום. (2016, 17 במאי). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A6%D7%91%D7%90_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D -
מלחמת העולם השנייה. (2015, 15 במאי). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A6%D7%91%D7%90_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D -
אוושויץ. (2016, 15 במאי). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A5 -
צעדות המוות. (2016, 8 במרץ). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA -
מבצע ברברוסה. (2016, 14 במאי). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2_%D7%91%D7%A8%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%94 -
החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה. (2016, 14 במאי). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%97%D7%96%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%94%D7A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94 -
הסדר החדש. (2016, 13 במרץ). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9 -
היהודים במלחמת העולם השנייה. (2016, 4 במאי). אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94#.D7.99.D7.94.D7.95.D7.93.D7.99_.D7.91.D7.A8.D7.99.D7.AA_.D7.94.D7.9E.D7.95.D7.A2.D7.A6.D7.95.D7.AA -
הצלב האדום. (2016, 1 במאי.) אוחזר 19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%91_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D -
אביאלי- טביביאן, ק' (2011). מסע אל העבר: העולם המודרני בשבר 1870-1939. אוחזר מתוך
http://www.school.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=94775007 -
המכון ללימודי השואה ע"ש חדווה אייבשיץ ז"ל (2009). 70 שנה למלחמת העולם השנייה- תעמולה ומלחמה. אוחזר מתוך
http://www.shoa.org.il/image.ashx?i=79289.pdf&fn=16.pdf -
מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה. שבויי מלחמה יהודים. אוחזר מתוך
http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201601.pdf -
מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה. שבויי מלחמה סובייטים. אוחזר מתוך
http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201603.pdf -
פוליאן, פ.מ, ושנייר, א'; מרוסית: שולץ-מנדלסון, ע' (2013). הנידונים למות: גורלם של שבויי מלחמה יהודים מברית המועצות במלחמת העולם השנייה- זיכרונות ותעודות. ירושלים: יד ושם- המכון הבין-לאומי לחקר השואה.
-
(2016). Nazi Persecution of Soviet Prisoners of War [Electronic Version]. United Stated Holocause Mermorial Museum, Washingtion, DC. Retrived May 19, 2016 from https://www.ushmm.org/wlc/en/article.php?ModuleId=10007178.
-
German Mistreatment of Soviet Prisoners of War. (2016, May 17). Retrived May 19, 2016, from Wikipedia. https://en.wikipedia.org/wiki/German_mistreatment_of_Soviet_prisoners_of_war
-
Persecution of Jews. (2016, February 11). Retrived may 19, 2016, from Wikipedia.
https://en.wikipedia.org/wiki/Persecution_of_Jews -
Soviet Prisoners of War- Forgotten Nazi Victims of World War II (2006, Decemer 6). Retrived May 19. 2016, from HistoryNet.
http://www.historynet.com/soviet-prisoners-of-war-forgotten-nazi-victims-of-world-war-ii.htm -
הלוחמה בחזית המרכזית של מלחמת העולם השנייה. אוחזר ב19 במאי, 2006, מתוך אתר הביטחון הרוסי. מתורגם מרוסית.
http://www.victory.mil.ru/ -
ГУЛАГ. (2016, 28 באפריל).
אוחזר ב19 במאי, 2016, מתוך ויקיפדיה הרוסית. https://ru.wikipedia.org/wiki/%D0%93%D0%A3%D0%9B%D0%90%D0%93 -
תמונות: ויקיפדיה.