עבודת מחקר חג הפסח בתקופת השואה
עבודת חקר במגמת "מידענות סייבר"
שם העבודה: חג הפסח בתקופת השואה
שם כותבת העבודה: מישל קוטלר
שם המנחה: מרה קופלר
שם בית הספר: אורט יד – ליבוביץ
תאריך הגשה: 17/5/16
תודות
כתיבת המחקר נמשכה זמן רב ובמהלכה נתקלתי בהמון שאלות של כיצד ואיך לעשות או לרשום. ברצוני להודות למורתי, מרה קופלר שעזרה ותמכה בי לאורך כל הדרך גם כאשר התייאשתי. תודה על כך שעודדת אותי וגרמת לי להביא את עבודת המחקר לצד הטוב ביותר שיכולתי להגיע. בנוסף, ברצוני להודות לאבי היקר שתרם מזמנו ועזר לי לתרגם מקורות ברוסית ובאנגלית. נוסף על כך, נעזרתי בניצולתי – לאה פלג שאותה אני מבקרת על בסיס שבועי כתוצאה ממחויבות אישית "פרויקט מחוברים". תודה ללאה אשר היוותה לי מקור מידע, שיתפה אותי במידע הקשור אליה שמתקשר לי לנושא ותמיד סיפרה בהמון רצון ואהבה סיפורים מהעבר.
נושא המחקר שלי הוא חגיגת חג הפסח בתקופת השואה.
כלומר, שאלת המחקר שלי היא: כיצד הושפע ערב ליל הסדר כתוצאה ממלחמת העולם השנייה.
חג הפסח הוא חג חשוב מבחינה היסטורית וגם מבחינת חשיבותו וכתוצאה מכך בחרתי בנושא זה.
בפרויקט זה אחקור על ערבי ליל הסדר שערכו היהודים בזמן השואה. כיצד הם התכוננו לערב ליל הסדר?האם הם ידעו מתי חל הפסח בזמן השואה? כיצד והאם כל יהודי ויהודיה הצליחו לשבת בשולחן ולערוך סדר פסח כראוי? האם הם ערכו ליל סדר במסתור וכיצד הצליחו? ואיך הצליחו להכין מצות או שלא ? האם הם נאלצו לאכול חמץ עקב חוסר במצות או בתנאים אחרים?
חג הפסח במהלך השואה היה חג שבו רוב בני האדם לא יכלו לחגוג באופן מסודר וישנם כאלה שבכלל לא חגגו אותו.
יתרה מזאת, חג זה הוא חג היקר מאוד ליהודים במיוחד במהלך מלחמת העולם השנייה (השואה) כיוון שחג זה מסמל חירות ויציאה לחופשי מעבדות, והיהודים בתקופה ההיא היו בגטאות, במחנות עבודה, ריכוז והשמדה ולא יכלו להיות חופשיים.
חשיבות המחקר בשבילי נובעת מלמידת ההיסטוריה של העם היהודי כדי שאני או כל אדם אשר יקרא את הפרויקט במיוחד כאשר כבר לא יהיו עוד ניצולי שואה ידע ויבין איך עבר בזמן ההוא ליל הסדר והאם בכלל הצליחו לקיימו.
על מנת לענות על תשובה איכותנית, בעבודה תערך השוואה בין ערב ליל הסדר כיום ולבין ערב ליל הסדר במהלך השואה. בנוסף לכך מן העדויות והסיפורים יעלו מסקנות.
בפרויקט זה איסוף והפקת המידע יחקר דרך אתרי אינטרנט, תמונות, מקורות אינטרנטיים, עדויות, כתבות ומאמרים.
פרק 1 – רקע על השואה
בשואה התחולל רצח שיטתי של כל אדם ממוצא יהודי ללא הבחנה שבוצעו לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה ע"י גרמניה הנאצית בהנהגתו של אדולף היטלר. היהודי הוצג כטפיל וכגורם עיקרי לכל בעיותיה של גרמניה. תקופת השואה החלה בימי מלחמת העולם השנייה בקיץ 1939 לאחר הפלישה לפולין ותחילת הגירוש לגטאות עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. השואה התחרשה בכל מקום אשר אליו הגיע הכיבוש הגרמני.
בתקופה זו מטרתם של הנאצים היה "לטהר" מגרמניה את כל היהודים. כתוצאה מכך, היהודים סולקו מציבור האזרחים, מנהל הציבורי, מקצועות חופשיים ומחיי הרוח והאמנות. בנוסף בזמן זה הנאצים חקקו חוקים וגזרות נגד היהודים, מעשי אלימות והשפלה.
היהודים הוחזקו בגטאות בתנאים נוראים ואיומים. הנאצים החרימו כמעט את כל רכושם ומנעו מהם את רוב צורכי היום-יום. היה צפיפות איומה, בעיות היגיינה חמורות, רעב קשה ומניעת תרופות בסיסיות הובילו להתפרצויות נרחבות של מגפות בגטאות רבים. גם התנאים הקשים ועבודות הכפייה הממושכות הביאו להיחלשותם של היהודים. העבודות היו ללא כל תמורה, והתנהלו בהשפלות ופגיעות גופניות.
בשנת 1940 חלה תפנית במדיניות ניצול כוח העבודה של היהודים. עשרות אלפי יהודים הופרדו ממשפחותיהם ונשלחו למחנות עבודה. שם הם עסקו בסלילת כבישים, בבניית גשרים ובמפעלי תעשייה. במסגרת הניסויים של הנאצים בבני אדם, צברו ניסיון בהמתת בני אדם בשיטות שונות ומשונות במהלך השואה.
מבצע ריינהרד היה מבצע של הגרמנים שהשמידו 2,284,000 יהודים בתחומי הגנרלגוברנמן. ניהול המבצע הטיל היינריך הימלר על אודיליו גלובוצניק. על מפקדת המבצע הוטלה רשימה של משימות:
-
ריכוזם של היהודים.
-
הקמת המחנות ההשמדה.
-
ביצוע ההשמדה.
-
החרמת דברי הערך בתוך המחנות.
במסגרת המבצע, הוקמו שלושה מחנות השמדה:טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ, שמטרתם הייתה השמדה בלבד. טרבלינקה, בניגוד למחנות אחרים הוגדר כמחנה השמדה לעם היהודי בלבד. הרכבות הובילו מן הכפרים היישר אל המחנה. המובילים התבקשו לכתוב את שמותיהם על המזוודות כתירוץ שישובו לראות את חפציהם וכך לא ידעו הקורבנות שדרכם אינה אלא הדרך אל המוות. תוך מספר שעות, נותרו ממשלוח שלם של אנשים ערימות אפר בלבד.
לאחר מכן, הוקם מחנה ההשמדה הגדול ביותר במהלך השואה – מחנה אושוויץ – בירקנאו ששימש כמחנה עבודה, ובכניסה אליו הוצבה כתובת תעמולה והטעיה – "העבודה משחררת". ואילו בירקנאו (הקרוי גם אושוויץ 2) הממוקם בסמוך שימש כמחנה השמדה. אסירים באושוויץ נשלחו תוך חודשים ספורים למותם בבירקנאו.
המתחם בבירקנאו כלל מבנים של משרפות ותאי גזים שיכלו לאכלס כ-100 אלף אסירים בו זמנית. הגז שבו נעשה שימוש בתאי ההמתה היה ציקלון בה ותוך פחות מעשרים דקות הוא היה חונק למוות את כל הקורבנות באולם סגור שאליו הוזרם. לאחר מכן, עובדי המתקן היו אוספים ושורפים את הגופות.
אושוויץ, יותר מכל מחנה השמדה אחר, הפך לסמל "הפתרון הסופי" וסמל לרוע האנושי.
המלחמה באירופה הסתיימה במאי 1945 ומספר היהודים שנרצחו ונספו בשואה נאמד סביב שישה מיליון בני אדם.
לסיכום, ניתן לראות שבתקופה זו במהלך השואה, כמעט ולא היה ניתן לציין חגים ומועדים. למשל, בחג הפסח כבר לא היה ניתן לראות משפחה שלמה היושבת סביב שולחן כראוי ומציינת את החג לפי ההלכות ולפי הסדר. המצוות היו קשות לקיום וזאת הייתה בשבילם משימה בלתי אפשרית. ההימנעות מאכילת דברי חמץ כמו לחם הייתה מאוד קשה והמסגרת המשפחתית נשברה כאשר הגברים הופרדו מנשים. בפרקים הבאים אחקור על כיצד הושפע ערב ליל הסדר על אף התנאים הקשים בימי מלחמת העולם השנייה.
החיבור של חג הפסח לשואה
חג הפסח הוא חג בו אנו מציינים את זכר גאולת עם ישראל מעבדות לחירות, המעמיד במרכזו את השחרור מעול העבדות ואת הפיכת בני ישראל לעם חופשי בא"י.
ברוב המחנות שרר רעב כבד, והימנעות מאכילת חמץ הייתה כמעט בלתי אפשרית.
ארגון החג על פי מרכיביו השונים והמגוונים לא היה מבצע קל. לא היו תנאים מתאימים לאפיית מצות ולקיום "ליל הסדר". מעבר לכך, חג הפסח מסמל תהליך שחרור מעבדות לחירות, תנאי החיים של היהודים תחת השלטון הנאצי היוו ניגוד גמור למושג החירות. בחלק מהמקרים היהודים היו צריכים להבריח קמח, להסתיר אותו ולאחר מכן לאפות אותו. למרות כל זאת ואולי דווקא משום כך, היה קיים בתקופת השואה הצורך, הדחף והרצון לקיים את ערב ליל הסדר.
פרק 2 – חג הפסח
חג הפסח הוא חג יהודי מקראי, הוא נחוג שבעה ימים מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן.
פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות שחלה ביום הראשון של החג.
היום האחרון לחג כלומר היום השביעי הוא מציין את נס קריעת ים סוף.
לחג הפסח קיים מספר שמות:
חג הפסח – על שם שהקב"ה פסח על בתי ישראל במכת בכורות.
חג המצות – הוא השם המופיע בתורה לחג זה, על שם המצות שאכלו בני ישראל בצאתם ממצרים.
חג החירות – על שם שבני ישראל יצאו מעבדות (מצרים) לחירות והיו לבני חורין.
חג האביב – על שם שהחג נחוג בחודש האביב.
חג הגאולה – על שם שאנו עתידין להיגאל בחודש זה.
מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, אכילתמצה וסיפור יציאת מצרים ביום הראשון של החג. הלילה הראשון של החג הוא ליל הסדר, שבו מצווה מן התורה לאכול מצה ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חז"ל לאכול מרור ולשתות ארבע כוסות יין.
לקראת חג הפסח ישנן הכנות והן:
ניקיון – בימים שלפני חג הפסח מנקים את הבית היטב מכל דברי החמץ שבו.
הכשרת כלים – במהלך הימים שלפני החג מכינים את המטבח לקראת פסח, מנקים ומכשירים את כל הכלים לשם כך.
בדיקת ובדיקת חמץ – את מוצרי החמץ שאין מבערים באש וכך גם את כלי החמץ, מרכזים בפינה צדדית בבית, בתוך מקום סגור ונעול שעליו יצוין בשלט:"חמץ".
בליל י"ג בניסן כלומר הלילה שלפני ליל הסדר בודקים נוהגים לערוך בדיקה כדי לוודא שלא נשאר חמץ בבית.
ליל הסדר הוא הלילה הכי מיוחד מכל לילות השנה בריבוי המצוות שיש בו, אשר ניתן לקיימן רק פעם אחת בשנה. נהוג לחוג את ליל הסדר עם כל בני המשפחה והחברים סביב שולחן מפואר ואף בני אדם זרים. למען כל אדם שיוכל לאכול את סעודת החג, ובכדי שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו.
סעודת ליל הסדר מורכבת מאמירת ההגדה וסיפור יציאת מצריים, אכילת כרפס, מצה, מרור, חרוסת, ביצה, שתיית ארבע כוסות יין כנגד ארבע לשונות של גאולה, אמירת הלל ושירים מיוחדים כגון: מה נשתנה, חד גדיא ואחד מי יודע .
מצווה נוספת היא לספר בליל הסדר לילדים את אירועי יציאת מצרים על פי "ההגדה של פסח" כדי לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים. המטרה היא להעביר את המורשת ואת הזיכרון לדור הבא. יתרה מזאת אצל משפחות רבות נהוג להכין כוס יין מיוחדים לאליהו הנביא ובמהלך הסדר למלא אותה ביין ולפתוח את דלת הבית לכבוד בואו.
ליל הסדר מסמל את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, ואת זכירתם את יציאת מצרים ותודתם ומחויבותם לאלוהים. בנוסף לכך, על פי ההגדה "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כלומר ליל הסדר אינו רק זיכרון של סיפור היסטורי, אלא מאורע שמתרחש ממש בזמן הלילה. בזמן הסדר פסח וליד כל בני המשפחה והחברים מתרחש אצל כל בן ובת אדם מישראל תהליך של יציאה לחירות.
פרק 3 – ערב חג הפסח בגטו,מחנות ריכוז,מחנות עבודה ומקום מסתור בתקופת השואה
שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות הריכוז ובמחנות עבודה:
החגים היהודים היו מאורע מיוחד בחיי האסירים. חגים אלה עוררו זיכרונות, צער וייאוש אך גם הביאו תקווה. בדרך כלשהי עלה בידי האסירים לחשב את המועד המדויק של ימי החג.
כלומר, אסירים בודדים הצליחו להחביא בין חפציהם היקרים ביותר גם לוח-שנה עברי.
חג הפסח היה אחד מהחגים החשובים ביותר לאסירי מחנות-הריכוז.
בשנת 1944, שבועות אחדים לפני חג הפסח התארגנה קבוצה של כשבעים אסירים יהודים במחנה הנתינים הזרים שבברגן בלזן. כמעט כולם החזיקו בדרכונים דרום אמריקניים, ולמקצתם היו דרכונים בריטיים מארץ ישראל. מטרת ההתארגנות הייתה לבקש קמח לאפיית מצות לכבוד חג הפסח המתקרב. את הבקשה הפנו בכתב למפקד המחנה והציעו, שבמקום קצבת הלחם היומית שלהם יינתן להם קמח שממנו יאפו מצות. כך, הסבירו, לא ייפגע מלאי המזון של המחנה. כל שבעים האנשים חתמו על הבקשה, ואילו הרבי מבלוז'וב, ר' ישראל שפירא, שנמנה על ותיקי המחנה, נבחר לשמש כדובר הקבוצה בפני המפקד.
אדולף הס, מפקד המחנה, קרא את הבקשה ולאחר מכן נתן ברבי מבט שבוז ואמר : "אעביר את הבקשה לברלין ואנו ננהג בהתאם להנחיותיהם".
הימים חלפו ומברלין לא באה כל תגובה. עם כל יום שעבר גבר דכדוכם של החותמים על הבקשה. חג הפסח עמד לחול בעוד ימים ספורים, והתשובה מברלין בוששה לבוא. כאשר נדמה היה לאסירים שאפסה כל תקווה ושגורלם המר הוא כמעט בלתי נמנע, נכנסו בצעדים למחנה הנתינים הזרים שני אנשי ס"ס מלווים בכלבי ענק. הם פקדו על הרבי מבלוז'וב להתלוות אליהם למפקד המחנה. באותם ימים אפלים הייתה להזמנה כזו מאת קצין ס"ס משמעות אחת ויחידה: מוות. הרבי נפרד מידידיו, ובשעה שצעד לעבר משרדו של המפקד החל באמירת הווידוי. כשכובע המחנה בידו האחת עמד הרבי בפני המפקד והאזין לדבריו: "כתמיד, ברלין נדיבה ביחסה ליהודים. תוכלו לאפות את הלחם היהודי המיוחד לחג הפסח". הרבי נשאר עומד, מצפה לגזר הדין האיום שיתלווה להכרזתו של המפקד, אך לתדהמתו הרבה לא הוסיף המפקד דבר. יתרה מזו, המפקד קרא לאסירים אחדים ממחנה אחר בברגן בלזן שכבר המתינו בפתח משרדו, ופקד עליהם לסייע לרבי בבנייתו של תנור קטן לאפיית מצות במחנה הנתינים הזרים. הרבי הודה למפקד ומיהר לחזור אל הבלוק, מאמין ואינו מאמין שהרשות לאפיית מצות בחג אכן ניתנה.
החסידים החלו לבנות את התנור בקצב מהיר משום שחששו שמפקד המחנה יחזור בו ויאסור עליהם לאפות את המצות. בימים הספורים שעוד נותרו עד חג הפסח הם אפו את המצות ממכסת הקמח שהייתה ברשותם. היו אלו מצות שהזכירו בשמן בלבד את המצות שנאפו בבית לפני המלחמה, אך האנשים היו מאושרים למראה המצות המפוחמות וחסרות הצורה.
חג הפסח הגיע ושולחן הסדר נערך באחד הבלוקים. דרגשי העץ, הקבועים בשלוש קומות זה מעל זה שימשו לאסירים שולחנות וכיסאות. שלוש מצות שלמות הוצבו על השולחן. סיר ישן, מעוקם ושבור, שימש כקערת הסדר. עליו לא הונחו שוק צלוי, ביצה, חרוסת או כרפס, אלא תפוח אדמה מבושל אחד שאותו העניק להם גרמני זקן וטוב לב שעבד במקלחות. הרבי מבלוז'וב ישב בראש השולחן. סביבו הצטופפה קבוצה של ילדים קטנים וכמה מבוגרים. הרבי החל באמירת ההגדה מתוך הזיכרון. הוא גילה את המצות, הגביה את קערת הסדר ופתח בסיפור יציאת מצרים.
כיצד לחוג הסדר, להשיג ארבע כוסות יין או דמוי יין, לקרוא הגדה, להישמר מאכילת חמץ ולהשיג זכר למצה- קשיים אלו התעוררו בגטו, אך יהודים רבים המשיכו להתמודד עמם גם במחנות העבודה ואפילו בחייהם במסתור. גם כאשר הבינו כי הם פטורים לחלוטין מחיובים אלו, התקשו להפר אותם.
כך לדוגמה מבטא המסמך הייחודי שחובר בברגן בלזן – ברכת יהי רצון לפני אכילת חמץ.
"אבינו שבשמים הנה גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ, אף על זאת דאבה לבנו שהשעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות. הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצוותך "וחי בהם" ולא שימות בהם, ולהיזהר מאזהרה "הזהר לך ושמור נפשך מאוד", ועל כן תפילתנו לך שתחיינו ותקיימנו ותגאלנו 4 במהרה לשמור חוקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם – אמן!"
תפילה זו מבטאת את המחסום והקושי הנפשי של האסירים לאכול במשך חג הפסח חמץ.
ליוויה ביטון-ג'קסון – מספרת שבהיותה בת ארבע-עשרה הייתה כלואה במחנה עבודה באוגסבורג בגרמניה. שם היא נמנעה מלאכול לחם במשך שמונה ימים. לפי חישוביה שלה ושל אמה היו אלה הימי הפסח. לאחר מכן התברר לה שטעתה בחישוב ושפסח רק החל. היא לא אכלה לחם במשך שמונה ימים נוספים בזמן שעבדה עבודת-פרך בבית-חרושת גרמני.
במחנות-הריכוז שמרו לעצמם יהודים רגעים מן המציאות המעוותת וקידשו אותם. מעשה זה סייע בידם להיאחז במציאות שקדמה לימי המלחמה וליצור קשר עם העתיד, בתקווה שאפילו הם, העבדים הכלואים במחנות, יזכו לשמוע את פעמי המשיח – ומתוך חלום שיום יבוא ומלחמת העולם השנייה תגיע לסופה.
אולם המלחמה נראתה כמתמשכת לאין קץ. מצבם של הכלואים התדרדר עמוק יותר ויותר לתוך התהום, ערום מכל דבר – ממשפחתו, מידידיו ואפילו גופו שלו היה טרף למחלות ולרעב.
אך אפילו במצב זה החג היהודי, המשפחה והמסורת היו בעלי חשיבות גדולה עבורם, וחלומות וחזיונות על קיום מועדי ישראל היו תופעה שכיחה למדי גם ברגעיהם הקשים.
קשה להעריך את מספרם של האסירים היהודיים שהצליחו לקיים את המסורת היהודית במחנות-הריכוז ובמחנות-העבודה למיניהם אך ברור שמספרם היה רב וגדול מאוד.
אחד הגורמים שהשפיעו על האסירים לשמור על חגי ישראל היה סוג המחנה שבו נכלאו. התנאים היו שונים בכל אחד מסוגי המחנות: מחנה-מוות, מחנה-ריכוז, מחנה-עבודה, מחנה-מעצר, מחנה-מעבר או מחנה-משפחות וכו'. בנוסף גם מבנה המחנה, מיקומו הגאוגרפי, אישיותו של המפקד, לאומיותם של השומרים ומשך הזמן שעבר על האסיר במחנות, כל אלה היו משתנים שיש להביאם בחשבון בשעה שדנים בשמירת המסורת במחנות.
יתרה מכך היה קיים הבדל בין גברים לנשים בכל הנוגע לאופן שמירת המסורת. היה נראה שהגברים דאגו יותר לקיים את המצוות המעשיות – כלומר המנהגים שנהגו לקיים לפני השואה.
ואילו הנשים הראו יותר התייחסות לתחושת "הביחד" של המשפחה בימי החג, הישיבה סביב השולחן המשפחתי. שמירת המסורת לשמה הייתה מוגבלת יותר בקרב הנשים, ובמעשיהן בא לביטוי מאמץ כן להעניק לימים המקודשים במחנה משמעות מיוחדת, שתבטא את זהותן היהודית ואת הגאווה היהודית, ותסייע לשמור על תחושת אנושיותן.
היום אפשר לטעון כי במערכת מחנות-הריכוז הקפידו יהודים שומרי-מצוות פחות על שמירת המסורת על-פי ההלכה מאשר בגטאות, שכן במחנות היו התנאים קשים הרבה יותר.
שמירת המצוות ביטאה את רצונם העז של האסירים ואת הצורך שלהם להצהיר על יהדותם ועל אנושיותם לנוכח הבהמיות הנאצית. קיום המצוות על כל פרטיהן ודקדוקיהן ההלכתיים לא ניתן היה לביצוע בתנאים ששררו במחנה. "שמירת" המסורת היהודית הייתה הפגנה ליהדותם וביטוי לרוח היהדות שלא נכנעה לתנאי הזמן והמקום.
רגינה הוניגמן – מחנה גברסדורף
רגינה הוניגמן נולדה בשנת 1918 בזווירץ שבפולין.
עם הכיבוש הנאצי, כל משפחה יהודית הייתה צריכה לשלוח אחד מבני המשפחה לעבוד בעבודת כפייה. בעקבות זאת, רגינה נשלחה אל המחנה גברסדורף בגרמניה. במחנה זה רגינה עבדה בבית חרושת מבוקר עד ליל בחוטי פשתן. במהלך חיי היום יום של רגינה במחנה כתבה יומן בו היא תיארה את חיי היום יום אצל הנשים. ביומן היא כתבה את חוזקן של אותן נשים צעירות שנכלאו למחנה גברסדורף ותיארה בו גם זיכרונות שכתבו לה חברותיה, תפילות ושירים שונים. בבוא חג הפסח כתבה בנוסף לכך קטעים מהגדת פסח והוסיפה הערות של חיי הנשים במחנה.
מתוך יומנה של רגינה :
"סדר" ההגדה
בהגדה המסורתית תוספת של נשות גברסדורף
קדש "Jude " – יהודים
ורחץ "לרחוץ בדמעותינו"
כרפס "תפוחי אדמה בקליפתם"
יחץ "עבודה בשתי משמרות"
מגיד "התחלת המשמרת"
מוציא מצה "תפילה למכונות"
מרור "עבודה"
הלל "ברכה אם נקבל מרק ירקות"
נרצה "אם לא נקיים את כל הדברים האלו המחנה תהרוג אותנו,אך יש לי סוד – עוד נחזור הביתה."
מתוך יומנה של רגינה הוניגמן – סדר ההגדה + תוספות של נשים מן המחנה גברסדורף.
רגינה שרדה את המלחמה, אך מתוך משפחתה הקרובה שרד רק אחיה.
הוריה ואחיותיה נרצחו באושוויץ. לאחר המלחמה רגינה הגיעה למחנה העקורים בברגן בלזן. היומן שניהלה במחנה גברסדורף שימש אותה גם בהמשך ועדויות של ניצולי שואה נוספים נכתבו ביומן. עם השחרור בשנת 1948 נישאה לאליאס לוסטיגמן, אותו הכירה במחנה העקורים.
עם זאת, הגיעו לאוסטרליה ונולדו לזוג שתי בנות, פיי ואסתר.
רגינה נפטרה באוסטרליה בשנת 1992 ובשנת 2005 בנותיה תרמו את יומנה למשמרת במוזיאון יד ושם.
מעדותה של שרה קטן על החיים בדתיים בגטו לודז'
טרן-קטן שרה, ילידת לודז' (Lodz), פולין, 1918.
עם פרוץ המלחמה הועברה שרה קטן לגטו-לודז'. שרה שרדה את האקציה הגדולה שלהכוחות הנאצים, בספטמבר 1942. עם חיסול הגטו, בקיץ 1944, גורשה לאושוויץ ומשם הועברה בין מחנות ריכוז שונים. עם השחרור היא נפגשה עם חיילים סובייטים, חזרה לפולין וארגנה קבוצת חברים לשעבר ב"בני עקיבא". בשנת 1947 עזרה לילדים לעלות לארץ ישראל.
כך מספרת שרה על המצב לקראת חג הפסח בגטו לודז':
"לקראת פסח התעוררה השאלה: מה עושים? אין מצות ולאכול חמץ זה דבר נורא ואסור. יותר מחודש לא לקחנו את הלחם, והייתה אפשרות להמיר אותו בקמח, וקיבלנו קמח. ואת הקמח הזה, מן הקמח הזה, במרתף, ולא רק אנחנו, גם אחרים במרתפים אפו מצה. זה ברור שזאת לא הייתה מצה כשרה וכמובן לא הייתה מצה של פסח, אבל היא הייתה. היא לא אפשרה לנו לשכוח, או שימשה מין הדגש לשמירה על הזיכרון של חג הפסח. אלה היו מספר דברים שעד כמה שאפשר היה הקפדנו ושמרנו עליהם.
בנוסף חילקו בשלב מסוים מצות, אבל זה היה אחרי שכבר לא חילקו מצות. זה היה אחרי שהפסיקו לחלק מצות – או לפני שחילקו מצות זה היה איזו שהיא תקופה שהיה מין פתרון, שנתנו לנו את הקמח, וזה היה דבר מקובל, שהיו מוכנים להחליף במקום הלחם, לתת את הקמח".
אפיית מצות בסתר בגטו לודז' - 1943
סיפור הפסח של ניצולת שואה במקום מסתור-1941
אמילי יעקובוביץ, הייתה ילדה צעירה מאוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וחיה עם משפחתה בנירנברג (עיר בגרמניה). בשנת 1933 באחד מן הימים צעדו אל תוך העיר פלוגות נאציות וציוו שיתלו דגל צלב הקרס על כל הבניינים הגדולים. ב-1936 הוריה לקחו אותה אל פריז. בזמנו אביה של אמילי היה רב גדול של בית הכנסת "רו קאדט". לאחר זמן מה גויס אל הצבא בשל המצב הפוליטי ועזב את המשפחה. בשנת 1940, בערב שבועות הנאצים התחילו להפציץ את פריז, אימה של אמילי וארבעת ילדיה ברחו ברכבת האחרונה לפני ההסתערות הגדולה. ברכבת זו היו המון רב של אנשים והופרדה אמילי מאימה ואחייה. לאחר חודשים רבים איבדה קשר עם כל בני המשפחה שלה והחלה לנדוד מכפר לכפר. בכל מקום נמצאו ילדים רבים ובודדים כמו אמילי, אשר עשו בדיוק אותו דבר.
באחד מן הלילות, הרגישה אמילי שאינה מסוגלת עוד להמשיך ודפקה על דלת של בית כפרי של איכר גוי. הוא היה חביב ונדיב והכניס אותה אל המרתף. שם הוחבאו ילדה קטנה אחת ואמילי. לאחר מכן הצטרפו אל המרתף עוד בת ושני בנים. במרתף אף אחד מן הילדים לא הודה במשך כמה ימים שהוא יהודי. היה חורף קשה ומידי בוקר קרני שמש בודדות היו מוצאות את דרכן אל המרתף, מבעד לשני החלונות במעלה הקיר. זה היה זוג העיניים היחידי אל העולם שבחוץ. דרך חלונות אלה אמילי והילדים הוכנסו אל המרתף. מידי בוקר האיכר היה מכניס סל וחמש חתיכות מזון וסיר לצרכים הטבעיים שלהם. הם היו ברי מזל, חמישה ילדים חסרי בית פיתחו לעצמם ערכים שונים מאוד וגם קשרי ידידות לכל החיים. באחד מן הימים, אחד הילדים הציץ דרך החלון החוצה והבחין בשמש המאירה בשמים כחולים. לאחר כמה ימים אחד הילדים ראה גבעולי עשב ירוקים הבוקעים מהאדמה הקפואה. לא היה להם לוח שנה אבל שיערו שאם מזג האוויר השתנה והאביב מתחיל להגיע אז אנו מתקרבים אל חג הפסח.
כל אחד מן הילדים הגיע שונה מבחינת שמירת המצוות, אך למרות זאת לכולם הייתה שאיפה רבה לעשות משהו על מנת לחגוג את חג הפסח המתקרב. אמילי והילדים שאלו את האיכר אם הוא מוכן להוריד יום למחרת את הסל עם כמות קטנה של קמח, בקבוק מים, עיתון וגפרור. יומיים לאחר מכן הם קיבלו בקבוק מים ובשביל הקמח הם היו צריכים להמתין כמה ימים. האזור שבו התגורר האיכר היה ריק ממזון והאיכר עצמו נשאר כמעט ללא אוכל בשביל עצמו. יום לאחר מכן, קיבלו עיתון ואז גפרור.
הם חיכו כמה ימים והבחינו שהשמש זורחת במשך יום שלם והחליטו ליצור תחושה חגיגית. אמילי והילדים החליפו בגדים זה עם זה ולבשו אותם בתחושה של בגדים חדשים. הבנים החליפו ביניהם מכנסיים וחולצות והבנות החליפו ביניהן שמלות. לפנות ערב אפו "מצה". לא היה להם מושג כיצד להכין, אך שפכו מים לתוך הקמח ערבבו והחזיקו את הבצק בידיים חשופות מעל לעיתון שבער על הרצפה. הילדים הכינו משהו שסימל מצה, ולמרות זאת מה שזה היה, הספיק לחמשתם. באותו ערב חגגו את ערב ליל הסדר. אחד הילדים אמר את הברכה בעל פה שמקדשת את ליל הסדר ואחר את ארבע הקושיות. סיפרו כמה סיפורים על יציאת מצרים שזכרו מההורים שלהם ולבסוף הצליחו לשחזר את ה"חד גדיא"- השיר שסוגר בדרך כלל את ערב ליל הסדר. פסח 1941 – ללא סעודה חגיגית, ללא פמוטות של כסף וללא יין – רק עם הרצוןהפשוט להתחבר אל האלוקים.
כיום אמילי מספרת שהיא מודה לאלוקים שאפשר לה לחיות ולהגיע לזמן הזה ולספר את סיפור ערב ליל הסדר שלה לילדיה ולנכדיה. ויותר מזה, אמילי מרגישה מחויבות כלפי הדור הצעיר, אלה שמעולם לא חוו את מה שהיא עברה שם, למסור ולהעביר להם את הבהירות הנפלאה ש"סדר" זה נתן לה – התחושה החיה של הנוכחות האלוקית בחייה, של הנסים והמסרים שלו ושל שמירת הבטחתו להמשיך ולקיים את עם ישראל לנצח.
מתוך מקור זה אפשר לראות כי:
חשיבות שמירת חג הפסח היה קיים אצל הילדים גם בתוך המסתור אף על פי שכל אחד מן הילדים הגיע שונה מבחינת שמירת המצוות. אך למרות זאת לכולם הייתה שאיפה לחגוג את חג הפסח המתקרב. למרות חוסר בדברים הילדים ניסו ככל האפשר להכין סוג של "מצה". אף על פי שהיו זרים זה לזה ניתן לראות שהם היאחזו אחד בשני והיה להם רצון עז לחיות, שפיות ולשמור על צלם אנוש.
לולה מרטינובסקי
ילידת 1932, נייבה.
בשנת 1943, בזמן מלחמת העולם השניה במושב בלגי קטן הוחבאה לולה במשפחה נוצרית.
בזמן זה, הייתה בת 11 וידעה שבבית שבו היא מוחבאת הייתה פעם גרה משפחה יהודית עם שתי בנות. לולה מרטינובסקי למדה בבית ספר נוצרי אצל נזירות.
היא מספרת כי הנזירה הראשית ידעה שהיא יהודייה. ביום אחד, הנזירה קראה לה להכנס למשרד ולאחר מכן להוציא מתוך ארונה חבילה עטופה עם נייר מבריק.
הנזירה שאלתה האם היא יודעת שמתקרב חג הפסח. לולה פתחה את החבילה וראתה בפנים דף לבן עם מצה. הנזירה שברה אותה לחצי ונתנה לה לאכול חצי מן המצה.
היא סיפרה ללולה שפעם למדו אצלה שתי בנות יהודיות, וזה נמשך עד שהגרמנים באו ולקחו אותן ואת משפחתן. בנות אלו נתנו לה את המצה והיא שמרה אותה בסוד.
הנזירה לא הצליחה לתת את כל המצה, לולה פרצה בבכי והתרגשה ואמרה : " בנות אלו, הן לא יחזרו לעולם.."
קיום חג הפסח בגטו טרזין
מאז שהנאצים אסרו את השחיטה ומנעו מהיהודים לקיים שרות דת ציבוריים, חיי הדת סבלו רבות באזורים הצ'כיים, אך בוודאי לא נעלמו לגמרי. אף על פי שהנאצים שדדו מהיהודים הרבה, לא יכלו לשלול מהם את אלוהיהם. אפילו יהודים אשר לא היו דתיים נעלבו מאוד, כי נוכחו לדעת שזה עוד ניסיון נוסף מצידם של הנאצים להשפיל ולהביך. בטרזין המפקדה הגרמנית הייתה סובלנית יותר ולקראת חג הפסח ברשות המפקדה הגרמנית הורשתה מועצת הזקנים לארגן את קיום ערב ליל הסדר לפי המסורת. המזון בושל במטבח מיוחד והמצות נאפו במאפיה צבאית. בכל שנה הוכנו כ- 000.10 ק"ג מצות. דבר זה מצביע על מספר גדול של יהודים שחגגו את חג הפסח. המצות נאפו בהשגחת רבנים, אך למרות זאת לא החשיבו אותן היהודים ההונגרים ככשרות בצורה מספקת ואפו לעצמם את מצותיהם בחצרות הבתים על משטחי פלדה ועל אש פתוחה.
פרק 4 – עדויות של ניצולי שואה
הרב סיני אדלר
הפסח הראשון שעשה הרב סיני אדלר היה במחנה השמדה הנאצי ללא מצות, יין, הגדה ושולחן ערוך.
בקיץ 1944 הועבר למחנה אושוויץ ולאחר מכן למחנה הריכוז הגדול: מאוטהאוזן.
שלושה שבועות ארך מסעו הנורא ברכבת וכשהרכבת נעצרה ראה את הכתובת: מאוטהאוזן.
כאשר הרב סיני ראה את הכתובת עבר בגופו צמרמורת, עוד לפני שהגיע שמע רבות על נוראותיו של המקום.
המחנה שכן באזור סלעי שבו פעלו מחצבות שאת עבודות החציבה היו מבצעים אסירי המחנה.
כאשר נפתח דלתות הקרון מספר הרב סיני, עלה ריח חריף באפו. כשהוכנס אל המחנה סיפר כי ידע שהמשרפות
אשר היו מולו היו המוקד בו עלו רבים מבני עמנו. בזמן זה נדר סיני כי אם ה' יוציא אותו מן המקום
הנוראי יקדיש את כל חיוו לעבודת ה' וללימוד תורה. לאחר מכן הועבר לצריף הסגר בו הוא היה כמה ימים וכעבור כמה ימים למחנה הכללי.
קרבו ימי הפסח ורץ במחשבותיו של סיני כיצד יצליח להינצל מאכילת חמץ בשבעת ימי החג.
הוא החליט כי מנת הלחם היומית יחליף תמורת מנה של תפוחי אדמה וכך יוכל להינצל מאכילת חמץ בחג. הגיע חג הפסח והתכנית שעשה הרב סיני לא יצא לפועל. מנות המזון היו מצומקות יותר ולא היה עם מי לנהל את סחר החליפין שקיווה לנהל. זה היה ערב ליל הסדר הראשון שעשה לבדו. הגיע ערב ליל הסדר, סיני לא אכל את מנת הלחם עד למחרת היום כדי לא להיכשל באיסור אכילת חמץ לפחות ביום הראשון לחג. אחד משכניו של סיני היה יהודי חכם. כשהגיע ליל החג טרם כניסת ללינה בצריף נותרה שהות כלשהי וזה היה הזמן לערוך את ה"סדר". ביקש הרב סיני מאחד הבחורים שיטייל בחרבה שבצריף על מנת לומר קטעים בעל פה מן ההגדה. ליל סדר מיוחד במינו, ללא הסיבה וסעודת חג, ליל-סדר בהליכה. סיפר סיני כי גופו היה שבור,מרוסק ומושפל, אבל רוחו הייתה בת-חורין.
היה נוסח מיוחד כלשהו שעבר בין המחנות ושנועד לאמירה לפני אכילת חמץ בפסח: "אבינו שבשמים, הנה גלוי וידוע לפניך שברצוננו לעשות רצונך ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ. אך על זאת דאב לבנו, שהשעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת- נפשות. הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצוותך 'וחי בהם ולא שימות בהם', ולהיזהר מאזהרתך, 'הישמר לך ושמור נפשך מאוד'. על-כן תפילתנו לך, שתחיינו ותקיימנו ותגאלנו במהרה לשמור חוקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם. אמן".
מעט אחרי הפסח הועבר למחנה סמוך, לא-הרחק מהמחנה המרכזי. התנאים במחנה זה, שהיה בנוי כולו מאוהלים בלבד היו קשים יותר ואנשים איבדו כל צלם אנוש. בתוך מעט הקש שהיה מפוזר על הארץ, היו מחפשים גרעיני תבואה שאולי נשארו בו. יום אחד מן הימים הגיעה 'יציאת מצרים'. זה היה בערב שבת-קודש כ"א באייר תש"ה. מפינות המחנה נשמעו לפתע תרועות גיל. מיד נפוצה השמועה כי יחידת שומרי-ראשו של היטלר(ס"ס) ששמרו על המחנה נעלמו משטח המחנה. שש שנים המתין הרב סיני אדלר לרגע זה. וברגע שראה אדם המחזיק כובע של חייל ס"ס ובועט בו לגובה רב הבין כי אכן זו האמת. לנגד עינינו התרחש הנס הגדול. הודה לה' כי טוב כי לעולם חסדו! ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
אהרון רוזנר
יליד אוקראינה,1926.
אהרון נולד לבית שומרי הלכה, תורה ומצוות. אהרון סיפר כי כשהיה בן שש לפני פרוץ מלחמת העולם
השנייה ישב עם בני משפחתו בערב ליל הסדר סביב שולחן החג. חגגו יחד, שרו שירים ואכלו סעודת חג.
את המצות שאכלו הכינו במאפייה של הוריו לערב ליל הסדר.
בזמן המלחמה, אהרון לא הכיר בחגיגת פסח. אינו חגג את החג בעקבות עבודה שבה עבד באותה תקופה
והתקיים רק על פיסת לחם בלבד בכל יום.
פרק 5 – השוואה בין ערב ליל הסדר בחג פסח בתקופת השואה לבין ערב ליל הסדר כיום
ערב ליל הסדר במחנות עבודה, ריכוז, גטו, מקום מסתור או בכל מקום אשר הועבר הליל סדר זהו היה ליל סדר מיוחד ושונה במינו. למרות כל הקשיים העצומים, עשו יהודים רבים בגטאות ובמחנות ובכל מקום בו היו מאמצים עליונים לקיים את חג הפסח כהלכתו, לעיתים אפילו תחת סכנת נפשות. ישנם כאלה שחגגו ללא משפחה, לבדם ואף עם זרים הכל בשביל למען לחגוג את ערב ליל הסדר. המצות בתקופת השואה הוכנו באמצעות ידם ללא כל מתכון במטרה ליצור סוג של "מצה "למען התחושה ולשמירת החג, יש כאלה שהוכנו במרתפים, במחבוא , בגטאות, במחנות ובמאפייה. בחלק מהמקרים הכנת המצות היוו קושי רב. ערב ליל הסדר בתקופת השואה לא היה דבר קל ובני האדם אפילו ילדים שהופרדו מהוריהם ניסו להעביר את ליל הסדר ככל שניתן.
כיום אנו בערב ליל הסדר מתקבצים כל המשפחה יחדיו סביב השולחן לסעודת חג.
חגיגת ערב ליל הסדר בדרך כלל היא בבית או אצל בני משפחה.
ההכנות לקראת חג הפסח מלווים בהתחדשות של בגדים חדשים וניקוי הבית מכל דברי החמץ שבו. בנוסף לכך מזמינים חברים ומכרים וכל בן אדם אשר אין לו מקום להעברת הליל סדר.
בנוסף לכך, בליל הסדר יש מצווה מיוחדת שבו ההורים מספרים לילדים על השעבוד במצרים, על הגאולה ועל היציאה מעבדות לחירות במטרה להעביר ולשמר את המסורת והדת היהודית במשך דור ודור. בעת אכילת המצות בחג הפסח, אנו מזכירים וממחישים את נס הגאולה ממצרים. יתרה מזאת נהוג להחביא בחג הפסח אפיקומן שמשמעותו:הוציאו קינוח. מילים אלו מסמלות על סיום הסעודה ותחילת הקינוח. בפסח לפני סיום הסעודה אוכלים את המצה שהיא ה"אפיקומן" של פסח. במשך הערב נהוג להחביא את האפיקומן במקום מסתור והילדים מחפשים, מי שמוצא ראשון מקבל פרס. נוהגים לעשות זאת על מנת שהילדים ישארו ערניים להפליא וקשובים לסיפורי יציאת מצריים.
סיכום ומסקנות
חג הפסח הוא החג הראשון בשורות החגים של העם היהודי במידה רבה והוא החשוב ביותר.
חג זה מהווה אבן יסוד בעיצוב הזהות היהודית ובשייכות לעם ישראל לעברו ולערכיו הנצחיים.
הוא מכיל את כל המרכיבים של ההוויה היהודית: גלות, סבל, אמונה, חירות, ניסים, גאולה ומתן תורה. כל אלה מרכיבים המשולבים זה לזה בכל אורך ההיסטוריה של היהודים ובחג זה הם באים לידי ביטוי חזק ומוחשי.
לאחר קריאת עבודת מחקר זו, ניתן לענות תשובה איכותנית לפי מקורות ועדויות שהובאו.
האם הושפע ערב ליל הסדר כתוצאה ממלחמת העולם השנייה ?
על פי עבודת מחקר זו ניתן להגיע למסקנות רבות והן:
מציאות החיים בגטאות ובמחנות הקשתה מאוד על קיום המצוות השגרתי של האדם המאמין. איסורים, גזירות והיעדר אמצעים פיזיים פגעו בשגרת היומיום של האדם שומר המצוות, כמו כן גם ביכולתו לציין שבתות, חגים, ימי זיכרון, וטקסים דתיים שונים. יהודים דתיים הוצבו בפני סיטואציה שמעולם לא האמינו שיתנסו בה. סוגיית הכשרות עלתה במיוחד בחג הפסח: האם יוותרו היהודים הדתיים על אכילת לחם, שלעתים הוא המזון היחיד המגיע אל פיהם, כדי לשמור על הלכות הכשרות של החג?
במחנות, ציון החגים היו קשים ובלתי מסוגלים לקיום. התנאים הפיזיים היו חמורים בהרבה יותר, ורוב מצוקות הגטו הוחרפו. המסגרת המשפחתית שנשמרה בגטאות נשברה במחנות. היהודים המעטים שעברו את הסלקציה והפכו לאסירים במחנות הופרדו נשים מגברים. כמעט כל היבט בחיי האסירים במחנות הופקע מהם.
נוסף על כך, לא תמיד הצליחו לדעת מה התאריך על פי לוח השנה הכללי או העברי. האסירים, שכאמור לא תמיד ידעו מהו התאריך, היו חסרי שליטה על הזמן שלהם שנקבע באופן בלעדי על-ידי הנאצים. עובדה זו צמצמה ביותר את יכולתם לציין את החגים ומועדי ישראל במהלך השנה.
המצוות הקשורות בחג הפסח היו מן הקשות ביותר לקיום בזמן השואה. השגת קמח למצות, יין והגדה היו משימה כמעט בלתי אפשרית. ההימנעות מאכילת חמץ בימי החג, ועצם ההתכנסות בציבור היו בין הקשיים שהכבידו מאוד על הציבור היהודי. מצבם של היהודים כעבדים מחוסרי כל זכויות היווה קושי נפשי לציין את החג, שהחירות היא מסימני ההיכר שלו.
חג החירות, חג הפסח הוא חג בו בן אדם חוגג את חירותו, אך איך ניתן היה לחגוג זאת בכל מקום אשר נכלא האדם בשואה? איך אדם היה יכול לחגוג את חירותו בתנאים בלתי אנושיים ובשיא העבדות? שאלות אשר לא ניתנות לי להבנה כלל.
ניתן לראות כי היהודים עשו ככל האפשר על מנת לערוך "סדר פסח" בצורה זו או אחרת, העיקר לא לשכוח את מצוות החג, מנהגיו ושורשיו ההלכתיים וההיסטוריים. בכל סיפור ועדות מרגישים עד כמה החג ומנהגיו היו משורשים בקרב היהודים עוד בתקופת השואה.חשיבות שמירת המסורת אצל היהודים בזמן החג הייתה במידה רבה ולכולם הייתה שאיפה ורצון לחגוג את חג הפסח המתקרב ובא.
יתרה מכך, בשואה הייתה התמודדות הקשורה בתובנות ובחוויה הפנימית של החג, הקושי לחוש את משמעות החג ואת תוכנו המקורי. יהודים חונכו ודרשו מעצמם לקיים את מצוות המועד לא רק כחובה מעשית, אלא כמסר רוחני של ימי המועד.
לסיום, כתיבת המחקר תרמה לי ללמידה משמעותית בקרב חג הפסח בשואה ותרמה לי לחיים ובכלל. עצם העובדה שאני ועוד רבים כמוני חוגגים את חג הפסח עם המשפחה סביב השולחן והתחושה של "היחד", לשיר את שירי חג הפסח ובכלל לחגוג כראוי מראה לי עד כמה ניצחנו במלחמה ובזכות אותם יהודים שהיו בשואה, אנחנו כאן.
ביבליוגרפיה
-
אתר: אש התורה (עדות באנגלית) March 16, 2004
קישור:http://www.aish.com/h/pes/t/g/48944791.html -
אתר: בא-במייל חירות ודת,איך אפשר לחגוג את פסח, חג החירות, באושוויץ?
קישור:http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=21286 -
אתר: בית טרזין ,Lands Czech the in Communities Jewish of Council .Terezin 52.pp ,1965,Prague
קישור:http://www.bterezin.org.il/120869/%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%94%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%98%D7%95 -
אתר: גוגל תמונות
https://www.google.co.il/imgres?imgurl=http%3A%2F%2Fwww.yadvashem.org%2Fyv%2Fen%2Fexhibitions%2Fpassover%2Fimages%2Fduring%2F37CO7_.jpg&imgrefurl=http%3A%2F%2Fwww.yadvashem.org%2Fyv%2Fhe%2Fexhibitions%2Fpassover%2F&docid=sPIDBogFB089vM&tbnid=13uT9O1DALSoeM%3A&w=733&h=500&bih=979&biw=1920&ved=0ahUKEwji_NWF0obNAhW
CIsAKHaVSCb4QMwgbKAAwAA&iact=mrc&uact=8 אפיית מצות בסתר בגטו לודז' – 1943 -
אתר: גנזך קידוש השם עדות בעל פה מאת הרבי מבלוז'וב, ר' ישראל שפירא, ב-22 ביוני 1975, מתוך: אליאך יפה, סיפורי חסידים מימי השואה, ניו יורק תשס"ח
קישור:http://ganzach.org.il/?CategoryID=225&ArticleID=238 -
אתר: ויקיפדיה
השואה,נערך לאחרונה ב־01:20, 5 במאי 2016.
קישור:https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94 -
אתר: חב"ד קישור:
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=610&CategoryID=359 [ליל-סדר במחנה-השמדה] -
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=558&CategoryID=348 [הכנות לפסח]
-
אתר: טקסטולוגיה [סיכום בהיסטוריה: מבצע ריינהרד]
קישור:http://textologia.net/?p=2461 -
אתר: יד ושם [הגדה לפסח שנכתבה ביומן שניהלה רגינה הוניגמן במחנה גברסדורף]
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם, תרומת פיי אייכנבאום ואסתר גורדון, מלבורן, אוסטרליה
קישור:http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/bearing_witness/life_camps_gabe
קישור: http://www.yadvashem.org/yv/en/exhibitions/bearing_witness/images/gabersdorf/04.jpg – תמונה, עמוד 48 ביומנה של רגינה הוניגמן ובו "סדר" ההגדה של פסח על פי אסירות מחנה גברסדורף.
קישור: http://www.yadvashem.org/yv/en/exhibitions/bearing_witness/images/gabersdorf/01.jpg – תמונה,היומן שכתבה רגינה הוניגמן במחנה העבודה גברסדורף ובו הערות וברכות של חברותיה האסירות.
קישור: http://www.yadvashem.org/yv/en/exhibitions/bearing_witness/images/gabersdorf/02.jpg – תמונה,רגינה הוניגמן לאחר השחרור,1947.
קישור: http://www.yadvashem.org/yv/en/exhibitions/passover/images/during/24DO6_.jpg – ,תמונה,אפיית מצות בגטו ורשה, פולין
http://www.yadvashem.org/yv/en/exhibitions/passover/images/during/33_1862.jpg – תמונה,סדר פסח במקלט שפתח ועד הסיוע לפליטים בגטו ורשה, פולין. -
אתר: מטח קישור: יפה אליאך([שמירת המסורת היהודים בקרב האסירים היהודים במחנות-הריכוז],1980)
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16225&id=59 -
[מעדותה של שרה שטרן קטן על החיים הדתיים בגטו לודז'] http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16142
-
אתר: נשים יהודיות (עדות ברוסית) קישור: http://jewishwoman.ru/dynamics/holidays/id_39/article_236/