כשהעבר והעתיד נפגשים

בתקופת השואה שולמית חיה במרוקו. בשנת 1941 נכנסו הגרמנים למרוקו והחלו לבנות את הגטו בקזבלנקה. שולמית מספרת: "הייתי מאוד קטנה, משפחתי ואני ברחנו מקזבלנקה למרקש ובמרקש חיינו כשנתיים וחזרנו כאשר האמריקאים נכנסו אל קזבלנקה.
אחותי הייתה גרה בגטו בזמן הזה (הגדולה). אחרי זמן מה עליתי עם עליית הנוער, הוריי נשארו במרוקו. 

עליתי במסגרת הצופים כקבוצה, הייתי במחנה של הנוער פה בארץ ושלחו אותי ללמוד בקטמון שבירושלים." 
היא מספרת שאחותה שהייתה בארץ הוציאה אותה מקטמון. היא ברחה ממנה כי רצתה מאוד ללכת וללמוד אבל אז לא קיבלו אותה. היא הלכה לקיבוץ והמסגרת לא התאימה לה.

אחרי 10 שנים היא התגייסה ונשארה בקיבוץ עד שהתחתנה ועברה לנתניה. בשנות ה-60 עזבה את הקיבוץ עם ילד בידייה, והיא חיה בנתניה עד היום. 

כיום יש לה שלושה ילדים בעלי תואר שני, שישה נכדים וחמישה נינים.

​