סיפור חייה של פרחיה רוזנטל – זיו דהן ואנאל דרעי
סיפור חייה של ניצולת השואה פרחיה רוזנטל
שם פרטי: פרחיה
שם משפחה: רוזנטל
שם משפחה קודם: לבוב
תאריך לידה: 23/01/1940
ארץ לידה: פולין
גיל בתקופת המלחמה: כמה חודשים עד שבע
שנת עלייה: 1947
עדה: פולנית
מקצוע: מזכירה במשרד עורכי דין
תפקיד בצבא: צלפנית בגבעתי
תחביבים אישיים: ציור, משחקי חשיבה לדוגמא; סודוקו, תפזורות וכו'
סיפורה האישי:
פרחיה רוזנטל נולדה בפולין בזמן מלחמת העולם השנייה.
כשהייתה בת כמה חודשים נשלחו היא והוריה לסיביר ברכבת משא. לפרחיה יש אחות שבאותן שנים הייתה בערך בת שש או שבע, ובעקבות גילה הגדול יחסית הוריה שלחו אותה לחיות במנזר כדי ששם תהיה מוגנת. כיום פרחיה לא בקשר עם אחותה.
כשהגיעו לתחנה האחרונה של הרכבת הייתה להם הליכה ארוכה וקשה אל הצריפים.
אימה סיפרה לה שבמהלך ההליכה מרוב שהיה ממש קר והם לא היו לבושים בהתאם ידיה של אמה קפאו והיא לא הרגישה שפרחיה, שהייתה תינוקת בת כמה חודשים נפלה לה מהידיים והמשיכה ללכת עד שהם שמו לב שפרחיה לא נמצאת בידיה יותר, הם חזרו במהרה על עקבותיהם בשלג ומצאו את פרחיה שוכבת על השלג.
החיים בסיביר היו קשים, הקור שלא היו מוכנים אליו, כמויות האוכל הקטנות מידי והמחלות שהיו בגלל הצפיפות.
בגיל שבע פרחיה והוריה עלו לארץ באוניית אקסודוס. מסיפוריה על האונייה פרחיה זוכרת שכאשר שהו היא ומשפחתה על האונייה עבר רופא באונייה בין כל הילדים כדי לעשות להם זריקה נגד מחלות, פרחיה מספרת שמימדיו של המזרק היו גדולים מאוד בעיניה של ילדה בת שבע והיא רצה בכל האונייה והרופא אחריה מפני שפחדה מהזריקה.
לאחר שהשתחררה מהצבא, כשהייתה בת 20, שתי דודות שהיו לה, אחיות של אימה, שחיו בארצות הברית הזמינו אותה לבוא ולחיות איתן לכמה זמן שתרצה.
פרחיה החליטה שהיא רוצה ללכת לבקר את דודותיה והפליגה לארצות הברית באוניה ששמה סים. פרחיה שהתה בארצות הברית במשך שנה שלמה ועבדה שם בתור קופאית. בזמן שהותה פגשה בחור והם יצאו למשך תקופה עד שפרחיה החליטה שהיא רוצה לחזור לארץ כי אהבה את הארץ ורצתה להתחתן ולגדל את ילדיה בישראל.
היא והבחור נאלצו להיפרד ופרחיה חזרה לארץ ישראל, עברה לגור בנתניה והקימה כאן משפחה כפי שרצתה מהתחלה.
