כשהעבר והעתיד נפגשים

סיפורה של מרים שטראוס ז"ל – שני יפרח

שם פרטי: מרים

שם משפחה: שטראוס

שם משפחה קודם: דה לווה רוטשילד

תאריך לידה: 7.11.1923
ארץ לידה: הולנד

גיל בתקופת המלחמה: 20+-
שנת עלייה: 1947
עדה: אשכנזייה

מקצוע: רפואה וטרינרית
תחביבים אישיים: ציור וברידג'

תמונת דיוקן שלי מאת מרים שטראוס ז"ל

​

אני היחידה מבין אחיותיי שזכיתי להכיר את סבתא רבתא שלי, סבתא מרים ז"ל. אימי מספרת כי סבתא רבתא מיד התאהבה בי, ואף ציירה פורטרט שלי אשר תלוי בחדרי. בהיותי בת 3 נפטרה ולי היה עצוב מאד

​

סבתא רבא מרים ז"ל נולדה בעיר אוטרכט, הולנד אשר על גבול גרמניה. סבתא מרים ז"ל היתה  3  מבין ארבעה אחים, האח הקטן נפטר בהיותו תינוק, אחותה בפ דה לווה (לימים נישאה בישראל – בכפר גלעדי לחיים ברלין ניצול שואה) ואחיה פליפ דה לווה אשר שרד את השואה ונשאר בהולנד.

​

אמה של רוזטה דה לווה רוטשילד אמה של סבתי (כלומר סבתא רבתא רבתא) נולדה מאינוס – אמא שלה לבית רוטשילד נאנסה ע"י גוי ואז נולדה רוזטה רוטשילד בגרמניה.

​

בגיל 18 מחמת בושה הבריחה משפחת רוטשילד את את  רוזטה ושדכו אותה ליעקב דה-לווה. הם נישאו  (מצורף בנספח היתר מנוטריון) בעיר סוולָה –  שבהולנד. הם חיו בשלווה בעיר סוולה – לאביה יעקב הייתה חנות אופניים ואיתו עבד אחיו יואל, על שמם קרויה סבתי יעל. עם פרוץ המלחמה נלקחו סבא יעקב ואחיו יואל ב"טרנספרים" ועד היום לא נודע לאן נלקחו.

​

מיד לאחר הילקחם ברחו סבתי, אמה, אחיה ואחותה מביתם וכל אחד מהם התחבא אצל משפחת איכרים הולנדים במרתף בתיהם כל זמן המלחמה. אמה רוזטה ואחותה ובפ הוחבאו אצל שתי נזירות פרוטסטנטיות שנקראו טנטה יו וטנט טו.  הם עוד ביקרו  בישראל כשסבתא רבתא רבתא רוזטה הייתה בחיים.

​

סבתא מרים בזמן השואה שהתה בבית איכרים , משפחת  ןאו דר וורף  עם 13 ילדים, משפחה קתולית אדוקה והיא הייתה מספר 14 וקראו לה מריה.

​

בזמן השואה סבתא התאהבה בגוי והוא מאד רצה להינשא לה, לפי סיפורה היא אמרה לו שיש לה שני תנאים שהוא יתגייר ויעלה איתה לארץ ישראל, הוא סרב לתנאיה, וסבתא מרים סיפרה לסבתי כי התאכזבה מאד.

​

סבתא רבתא מרים בהיותה נערה עבדה ושהתה אצל המשפחה הקאתולית, בכל יום הייתה לוקחת חלב וגבינה ובשר ונוסעת באופנים בפחד במשך כשעה להביא לאמה ולמשפחה  אוכל. סבתא מרים למדה להתפלל כמו הנוצרים, הייתה מצטלבת והתנהגה כגויה – אך אמה שמרה כל הזמן על הקשר שלא תתנצר חס וחלילה.

​

במשפחת האיכרים באותה תקופה הגיעו חיילים מהגסטפו ושהו בבית האיכר, סבתא הייתה בפחד נוראי, הם גם ביקשו ממנה לכבס כפפות של חיילים שנפלו בקרב, וסבתא סיפרה לסבתי יעל ,איך בכפפות היו שאריות של אצבעות קטועות.  סבתא מרים הייתה ממש בסכנת חיים במשך המלחמה. 

​

פליפ דה לווה (אח של סבתא רבתא)גויס לצבא האנגלי והם לא ראו אותו כל המלחמה. בתום המלחמה חזר להולנד מאנגליה ונישא לבלה הרשל ונולד להם בן -יעקב דה לווה (שייקה). דוד פליפ דה לווה נישא לאלמנה בלה שנשארה עם בת יחידה בת 5 (שושה) ואימצה את בן אחיה צבי הירשל שהיה תינוק בן שנה ולא הכיר את הוריו כלל – שושה בת דודה של סבתא יעל נישאה לגרשון אייזנמן וחיה עד היום בהולנד. צבי הירשל חי בישראל, בתל-מונד ויש לו שתי בנות.

​

שקיה (יעקב דה-לווה) בן דודה של סבתי יעל חי בהולנד למד רפואה ויש לו 3 בנות.

​

 עם גמר המלחמה סבתי הוברחה ארצה  עם גרעין ההכשרה, באניית מעפילים, בהיותה רק בת שבע עשרה, הגיעה לעתלית כשכותונת לילה על גופה, שם שיחדה את אחד הנהגים שיכניס אותה לארגז המשאית, כדי שהבריטים לא יבחינו בה. סבתי כמעט ונחנקה ואז לפני קיבוץ כפר גלעדי הורדה, ולאחר מכן הוברחה לאחד הבניינים, הולבשה כאחת הקיבוצניקיות והצטרפה לקיבוץ,  שם הכירה את סבא אורי (פריץ )שטראוס, הם נישאו בשנת 1947 ועם קום המדינה נולדה בלהה שטראוס מן אבר ז"ל,  בשנת 1950 נולדה סבתי יעל שטראוס אהרון, ובשנת 1957 נולדה עליזה שטראוס מנדלוביץ.

​

בשנת 1953 עברה משפחת שטראוס למושב בשרון – והקימה משק לתפארת בכפר מונאש.

​

בפ דה לווה עלתה עם סבתא רוזטה לארץ בשנת 1949, הן עלו ושהו בכפר גלעדי מקום מגוריה של סבתא מרים.

 

החיים בקיבוץ בתום המלחמה