כשהעבר והעתיד נפגשים

סבא רבא שלי, ישראל קיוונטה ז"ל היה ניצול שואה ובעקבותיה איבד את אמונתו בה' וזה הוא סיפורו: כשסבא ישראל, היה בן 9 פרצה מלחמת העולם השנייה, או בשמה האמיתי והכואב -השואה-.
לפני השואה היה הוא אדם מאמין, בן למשפחה מאמינה, אך בעקבות מה שעבר בשואה וקצת אחרייה, נטש את האמונה.
זמן מה לאחר פרוץ המלחמה באו הגרמנים הנאצים ולקחו את משפחתו של סבי עוד לפני הקמת הגטאות ומחנות הריכוז, עם יהודים נוספים והכניסו אותם בצפיפות רבה לתוך רכבת.
באמצע הדרך תפסו הנאצים במספר יהודים והשליכו אותם מתוך קרונות הרכבת היישר החוצה, לפסי הרכבת.
בין היהודים הללו הייתה משפחתו של סבי כולה, הוריו ותשעת אחיו בעוד שהוא שהיה ילד קטן הצליח להסתתר.
כאשר השליכו הנאצים הרעים את משפחתו היישר אל המוות הבטוח תחת גלגלי הרכבות החולפות, זעק סבי ביידיש לעזרה מה' "גוועלד" כלומר, הצילו, ה' ישמור, שמע ישראל וראה ששום דבר לא קרה ושה' לא עזר לו  בזעקתו.
לאחר מחשבה קצרה התערערה אמונתו של סבי בה' וזאת גם לאור העובדה שאביו היה רב גדול והתפלא איך ה' לא הצילו ממוות.
לאחר המקרה הנורא הזה שאירע בתחילת תקופת השואה, המשיך סבי, ישראל, להתמודד לבדו באושוויץ וכשהסתיימה השואה, אחרי ששרד את זוועותיה, עלה לארץ.
כמה שנים לאחר עלייתו לארץ פרצה מלחמת העצמאות בשנת 1948, בה הוא לקח חלק ואף נפצע קשה.
לאחר פציעתו, הוא החליט באופן סופי שהוא נוטש את האמונה ושבשבילו אין יותר ה' ושהוא מפסיק מיד להאמין.
סבא רבא שלי נטש את האמונה בשלבים.
כלומר, בתחילת השואה כאשר כל משפחתו נזרקה מהרכבת והוא זעק ובכה לה' ולא הייתה שום עזרה, אמונתו התערערה רבות, אך רק לאחר שנפצע במלחמת העצמאות בשנת 1948 החליט שאין אלוהים ושאין שום טעם להאמין בו.