כשהעבר והעתיד נפגשים

כשויקטור ומשפחתו היו בתוניס הגיעו הגרמנים ושלטו שם במשך חצי שנה, עד שהגיעו האנגלים ושיחררו את המקום. לויקטור יש שני אחים גדולים ועוד 3 אחיות קטנות. הם גרו בצורה מיוחדת, המזכירה את הצורה הערבית- חמולה. כאשר לכל משפחה יש חדר אחד לפחות. כך, הוא וכל אחיו גרו באותו החדר, לידם גרו הוריהם בחדר אחר, ובחדרים נוספים לידם גרו סבא וסבתא שלו ודודתו.

בדיוק בתקופה שלקחו אנשים לגטאות סבא של ויקטור נפטר, ולכן אביו החליט לגדל זקן כמנהג אבלות, אך גם על מנת להיראות אדם זקן שלא ירצו לקחת למחנות עבודה. אף אחד מאחיו של ויקטור לא נלקח למחנות עבודה, כיוון שכולם היו מתחת לגיל 17.

ויקטור מספר על החיים הקשים תחת שלטון הגרמנים: לקחו להם את הנעלים, והיו להם רק זוג כפכפים עם סוליה מקרש עץ, שקיבלו בבית הכנסת המקומי. דודתו של ויקטור עבדה בבית תמחוי והיית נותנת לו לחם יבש וישן, כי זה מה שהיה להם שם. מזה הם היו ניזונים רוב הזמן, הם היו צריכים להרתיח ולמעוך את הלחם על מנת לאוכלו כמו שצריך. ויקטור היה הולך לחפש אוכל לו ולמשפחתו באופן קבוע.

ויקטור עלה לארץ בשנת 1950.