כשהעבר והעתיד נפגשים

דרכי התמודדות נפוצות של הילדים בגטו

"גטאות", הקונוטציה הראשונה שתעלה במוחו של יהודי כשתעבור דרך אוזניו מילה זו, תכלול: מחסור, הגבלות, התעללויות, צפיפות, תנאים ירודים ותחנת מעבר שספק אם ישרדו בה או לא.

עבור הילדים בגטאות המציאות לא הייתה מסוות, הם ידעו ואם לא וודאי הרגישו, שהם לא בדרך למקום טוב יותר.

אם כך, עבור כל אדם ועל כמה וכמה ילד בכל גיל זהו מצב מתוח וקשה, ההתמודדות היומיומית עם המציאות והקושי להסתגל לתנאים ולאכזריות. ילדים צעירים ואהובים הופרדו מהוריהם והוכנסו למעונות יחד עם רבים שהיו זרים עבורם לראשונה.

כיום, אנו מתוודעים לדרכים חדשות הנגלות לפנינו על חכמתם של הילדים ונפשם החזקה, הם מצאו דרכים לשרוד ולעבור כל יום בעתו.

במסגרת זו, אציג מספר דרכים בעזרתם ילדי הגטו התגברו ככל שיכלו על המתרחש בסביבתם, חייהם והתחושה האישית:

1. דרך ראשונה הייתה, עיתונים עצמאיים.
   הדוגמה הטובה והמוכרת לכך תהיה עיתון קמרד. שם העיתון נקרא קמרד מאחר ומשמעות המילה קמרד היא חבר. מחברי העיתון ראו בעיתון כמקום בטוח לכתוב כהשוואה לביטחון שנותנים לחברים, עמם משתפים דברים. בעיתון שהיה ה"חבר" של כולם, התוכן היה נכתב ע"י ילדים ללא יד מבוגר מעורבת.העיתון בתכניו מכיל את כל תחושות הנערים בגטו, ניתן לקרוא על החרדה והפחד, אך יחד עם זאת מסופר על ההומור ששיתפו ועל היחסים בין הנערים, הכותבים לא חסכו בפירוט על הרעב והזוהמה אך גם לא שכחו מדי פעם לספר על התקוות והחלומות.

2. למידה בכל מסגרת, עוזרת לכל אחד לדעת ולהעשיר את מוחו. בנוסף, לרמוז על התחומים בהם כדאי לכל אחד לעסוק בעתידו ולדעת מה מעניין את מי ומה פחות.
   למידה בכל צורה שהיא, תעשיר את האופי וההתפתחות של האדם ותוסיף להגדרה העצמית שלו.
   הרווחת ידע כזה עבוד הילדים היהודים, הייתה דאגתם האחרונה של הנאצים. אין טעם שהיהודים ילמדו מאחר וזמנם מוקצב. על כן, למידה הייתה אסורה ע"פ החוק הנאצי.
   אדרבא, התקיימו לימודים סודיים בתנאי מחתרת. ומאחר ולמידה הייתה בגדר הזדמנות ולא חובה, ילדים היו נלהבים להגיע על אף התנאים הקשים בשהותם ב"כיתת הלימוד"- שהייתה חדר צפוף וקטן שנמצא,ולא כיתת ביה"ס כמוכרת לרוב. מקום זה, היה משמש בנוסף כמקום תפילה ובין 8 בבוקר עד 4 אחר הצהריים כל שעתיים, היו מתחלפות קבוצות למידה של ילדים. בנוסף, ביה"ס ארך כשמונה חודשי לימוד, מתוכם יוצאים הילדים כבעלי מקצוע, כך שמעבר להעשרת ידע אישי, עצם הרעיון שניתן לכל ילד עיסוק לעתיד, עודד את ההרגשה שעוד תהיה דרך מפלט. בזמנים בהם הילדים היו עסוקים בלמידה, חשו נרגשים לקבלת מושג לתמצית מחיים שהתייעדו להם, אך במקום זאת נלקחו מהם.

3. ילדים בגטו היו הולכים בשעות הפנאי אל צריפי זקנים ועוזרים להם להציע את המיטות, למרק את הרצפות וכו'. כשמספר ילדים שמעו שלזקנים אין כר לישון תחתיו הם אספו כרים בחשאי ונסעו במרכבת מתים בסתר יחד עם הכרים, העיקר שלזקנים יהיה כר להניח ראשם. 
   עזרה לזולת, נשמעת כעזרה אשר מפנים כלפי אדם נזקק, בכדי להועיל במצבו. המצב היה שונה בגטו, העזרה שהילדים כיוונו עזרה גם להם, ההרגשה הטובה רוממה את מצב רוחם. כיום, גם אנו מרגישים טוב כשתורמים לאדם אחר, הילדים בגטו היו יותר מזה, ההרגשה הזו הייתה החינוך עליה גדלו. אין דבר טוב מהעלאת חיוך לאדם שליד, הם ידעו להעריך את החיים יותר, הם ידעו לאהוב יותר, הם גדלו במטרה להיות טובים יותר ולרומם את אלו שמסביבם, להיות ההפך מהנאצים, שמשקפים את הרע והפסול, הם חוו את כל זה לא במילים וסיפורים, במעשים.

4. יומנים, יצירה וכתיבה ספרותית- הילדים בגטו חונכו מראשית דבר באמצעי חינוך נסתרים להשכיח את המציאות, אך כשאמצעיים אלו לא תמיד צלחו הם היו מתמודדים הם עם ההשכחה או ההתמודדות של המציאות בדרכם המקורית.

ידוע לנו שלמרות התנאים הקשים, היו גורמים מעטים שדאגו בסתר לילדים בשואה. "מועצת הזקנים" סיפקה לילדים ככל שיכלה, בד"כ, דרך הצבעים והדפים שסופקו עבור הילדים,הם תיארו את מה שחוו. הילדים קיבלו הזדמנות לתאר את חלומותיהם, לתת ביטוי לגעגועים להורים ולחרוט את הזיכרונות שלהם על נייר על כל פרט שולי מחייהם הקודמים והבטוחים. כל ילד היה מצייר משהו משלו ומוסיף פרט אישי, פרטים כה קטנים שיכלו להסתכם בזיכרון של  הכיריים בביתם, דברים אלו שימשו עבורם מקור לגעגוע, דרכם יכלו לראות אוכל חם שאמם הייתה מביאה לשולחן בארוחות משפחתיות ועוד.

מעבר לכך, ילדים היו מעלים הצגות ותאטרונים. ההצגות היו סודיות עד שהשחקנים הצעירים הוגלו להשמדה. כתיבת שירים גם היא לקחה חלק בה שמו דגש הילדים לבטא את המצב העגום והרגשות המרים שאותם הוקשו לשמור בלב.
יומנים, משמשים כמקור מידע שתורם לנו את השמות והסיפורים על ילדי השואה, בעזרתם אנו יודעים להנציח את מי, ומקבלים שיתוף ברגשות הכמוסים של הילדים. דרך יומנים בשואה נחשפים אנו כיום, לכל חוויה, חבר, משפחה וחפץ שהשתתף בחייהם של הנערים והילדים. אך מעבר לכך, השתמשו הילדים בהם בכדי לבטא את עצמם במטרה להוכיח את אישיותם, נוכחותם בעולם הזה, הם רואים מרגישים וחווים. הם לא מספר נוסף של הנאצים דרך היומנים האלו, הם עצמם, זוכים לתעד מהדבר המשמעותי ועד לשולי ביותר. אולי חלקם כתבו זאת במטרה שידעו מי הם וידעו כי הסיכויים לשרוד הם קטנים, אולי חלקם כתבו במטרה לפרוק מהלב, אולי יש חלק שהיה חסר להם עם מי לדבר. כל אלו הן דוגמאות לאינטרס כתיבת יומן, ולכל אלו מטרה אחת- הביטוי העצמי שנשלל מהם באון.